אני מפנטזת עליו ללא הפסקה.
איזה מנעד נדיר של משהו שאני לא יכולה להסביר, רק לחוש.
אני קופצת על נדנדה של כאן ועכשיו אני דורשת לנו לבין כבר מתי תתעורר ותבין מה יש כאן.
למדתי לשחרר שליטה סוף סוף...אני יכולה להביא את עצמי,
שמועה אומרת שזה המון.
נו, אנחנו תמיד אומרים שאנחנו לא מאמינים אבל זה מחרמן לדעת.
אני לא יכולה לישון ואני סוגרת עיניים ומורידה חולצה, נוגעת בעצמי ומדמיינת אותי בחצר שלו והידיים שלו חוצץ בין הרוח הקרירה והלחות לבין העור שלי שמתמזג עם הגוף הגברי הזה.
אני מתיישבת עליו ואנחנו מדברים.
אני נשאבת לפנטזיה שלי וגומרת שוב ושוב..מחכה לבוקר טוב הזה שמקפיץ אותי.
לא משנה איפה אני בחיים הם נעצרים כשאני רואה את השם הזה על הצג.
אני לא מחכה הפעם, אני רוצה עוד, מספרת את כל הפנטזיה ותמונות עוברות בלייב, אני נוטפת ורעבה אליו.
טורפת ונטרפת. מאפשרת.
מילים של פעם, אני דורש, ועכשיו.
חורים מורחבים ומתרחבים, נשימות עמוקות ומהירות, מוצצת מתלקקת, שרועה לרווחה, פעורה, מחייכת.
שם זה טוב. האמת שלא.
זה מצויין.
אני רוצה את זה.
הרצון הזה לא התעורר שנים.
כל דרישה שמגיעה מתמלאת במקום, תמונה, אצבעות, גמירה.
עוד גמירה.
העונג המשותף הזה שזולג ממני מעיר אותי ואני מחייכת.
"תודיעי לי שגמרת.
אני דורש"...
אם אתה דורש...שאני אסרב לכל הטוב הזה??
מה אתה אומר, זה טוב זה?
הודעת גמירה?
