הכל עניין של אמונה..

אחד השבועות הקשים בחיי.
עינוי מטורף לנפש וחוסר יכולת להאיץ בזמן.
קיפאון מוחלט ואי יכולת לעזור לדבר הכי חשוב בחיי.
התנתקתי מהעולם, מי יודע איזה יום היום ומה היה אתמול?
עירבוב של טלפונים, שיחות...
הכל חסר משמעות לחלוטין.
והנה עכשיו, יצאנו מכלל סכנה, לא סיפרתי שהיתה סכנה משום שידעתי שהסובבים ילחיצו אותי.
שוב בויפאסנה הזו הגנבתי מבט למעלה, חתיכת סדיסט בנזונה, לא מצחיק הפעם!
תורי!