אין לי אויר.
שוב הכת בי.
הנפש שלי שוב מתרוצצת בתוך כלוב מתנשפת ונזרקת על הקירות בחיפוש מוצא.
ההיסטריה הזו מתפשטת במהרה מחפשת לנתץ ולהשתלח.
מחפשת אותו והוא אינו.
יש לי חשבון ארוך איתך בסבב הזה!
הראת לי שני צדדים של הדבר שנקרא אהבה.
הייתי מספיק חכמה להקשיב, אבל אנחנו משוחחים כבר הרבה זמן, התחלנו במלחמה יומיים לפני גיל 17. זוכר? אמרתי לך שאני מתעבת אותך ולעולם לא אאמין לך!
הדרך שלך ללמד אותי עולה לי ביוקר!
הנפש שלי שק חבטות פרטית שלך, רק כשבחרת בי לא ידעת שאני לוחמת, הצעתי לך אותי אינספור פעמים לאורך השנים. לא לקחת!
החלטתי עבורך שאני יוצאת מהמלחמה ונשארת באדישות מוחלטת. חיה כמו כולם, בית ילדים עבודה, שיחות על כלום וחיוכים מאולצים.
היה לשנינו טוב, לא הפרעתי לך ולא הצקת לי.
הפעם אני לא מבקשת או דורשת, או משתוללת ומתפרעת.
הפעם אני שותקת, ובשתיקה שלי אני לאט ובבטחה מחסלת כל רבב של אמונה שעוד היתה לי בך.
כל דמעה שלי חתומה בשמך.
הכרזתי בקולי קולות שאתה סדיסט בנזונה ועכשיו תורי!
תורי!
ואני לא מוותרת, כי אני עכשיו עם היד העליונה. אני שייכת לי!
הבנתי שהדרך היא החשובה והגעתי לשם, גם אם בכוח.
אני שיחררתי את השבויה, עכשיו תורך לשחרר ולתת לי.
כי מגיע לי!