בוקר רענן ונקי, היא מתמתחת בחיוך שבע ומתוק, מסרבת לפתוח עיניים ומתעכבת באושר הטוב הזה שעופף אותה.
היא מושיטה יד שמחפשת אותו ותוך כדי שומעת את המים במקלחת, הוא לא לידה, היד מפסיקה לחפש אותו וחוזרת לצידי הגוף החם שלה. לחייה עדיין סמוקות מהשעות המחרמנות של הסשן שחוותה והיא קמה למראה להתענג על הסימנים שהשאיר עליה, חלק ממנו ששייך לה. סימנים שמסמלים עבורה אותו.
היא מתרוממת ומתחילה להרגיש את הכאב המתוק של היום אחרי, סוגרת עיניים וחוזרת לסידרה של תמונות מהסשן, נזכרת בנשיפותיו על צווארה תוך כדי שהוא קושר אותה, מעצב אותה לטעמו. הנר שדלק ולאחר מכן טיפטף לאט לאט על פטמותיה, ידיים חזקות שמניפות אותה וקושרות אותה לצידי המיטה. ידיים שנוגעות במהירות בכל מקום אפשרי מבלי להשאיר שום מקום להסתתר. זין גדול, מוכר ושלו שחודר מבלי לבקש רשות. תחושת התמכרות שנזלגת ממנה ישר לתוכו.
פותחת עיניים.
מחייכת.
מכורה.
אוהבת.
מטפטפת.
נזקקת.
חרמנית.
חושקת.
מעבירה יד על הגב התחתון ונזכרת בחמימות גופו, בידיו המלטפות, מטיילת למטה וחווה לחלקיק שניה את החגורה שהשאירה סימניה. דוחפת אצבע ומתחרמנת מזיכרון של הלילה.
הוא חסר. היכן הוא?
ילדה יפה. קולה מבשר לה שהגיע הזמן, "קומי למראה ילדה יפה, קומי".
היא קמה למראה ומציצה מהצד, ניגשת לאט לאט כאשר זיכרון קולו מלווה אותה, "הביטי כמה את יפה, זונה שלי".
היא מתבוננת. נלחמת במבט שרוצה לסגת לכיוון החלון, מרגיש כאילו נהיה מעונן.
מה זה הסדק הזה בפינה של המראה??!!
קולה זועק בשקט מוחלט, לא!!!!!!!! אתה לא הורס לי! אתה לא לוקח ממני!! לא מוכנה עדיין!!!
ידיעה נוראית נדחקת למעמקי הנפש. עוד לא.
היא ממהרת לתפוס כל סממן של שיגרה.
שולחת מייל, "בוקר טוב אדוני"
כל דקה שעוברת מדגישה את פעימות ליבה, דמה מתחיל לזרום מהר בכל גופה, נימיה מתרחבים ועיניה מתרוצצות.
מייל. "בוקר טוב בובה"
לא!!!!! לא בובה, לא בובה!!!
רק לא בובה.
