האדון שלי אסר עלי להשתמש בנייד כשאני בנהיגה. מעצם היותי מרדנית חסרת אחריות ונשלטת גרועה שמבינה ומקבלת את חוסר היכולת לדחות סיפוקים מיידים אני מתוודה.
תקועה בפקק אינסופי, נימצאת בעונש ולא מתחשק לי לדבר עם אף אחד בבוקר חוץ ממנו.
מתחילה לדפדף בתמונות שהוא שם באיזה אתר.
מחייכת, נבהלת, מרגישה קצת כמו בתמונות, בטוח מתחרמנת, אולי אפילו קצת נאהבת.
צ'קלקה מחורבנת הורסת לי את החוויה.
עוצרת בצד, ידעתי שאני צריכה להקשיב לאדון ולא לגעת בנייד!
"בוקר טוב גברת"!
חיוך זנותי ושובב מבצבץ מהאודם האדום והפראדה החדשות על חוטמי.
"בוקר נפלא אופיסר"
חתיך המנייאק, תמיד יש מוטיבציה לשחק איתם.
"לא אשאל שאלות מיותרות אספר לך מה העונש על שימוש בנייד בלה בלה בלה"
איבדתי אותו בשלב מסויים.
"רגע של כנות אופיסר? אתה צודק. תעניש אותי" גם ככה אני בעונש מחורבן שסוחט ממני את המעט שהיה.
"אבל תן לי להסביר לך מה אני עושה בנייד. רואה? רואה את התמונות האלו?, אלו הן תנוחות שאני מתרגלת עבור המאהב שלי"
שוק מוחלט על פניו.
"הוא אוהב שאני משתחווה ומבליטה את התחת שלי כלפי מעלה"
ממשיכה לחייך ומורידה את הפראדה, הפאפי אייז עובדות עליו. אני מבינה את ההלם המוחלט והסטירה הנפשית המחרמנת הזו שמשתלטת עליו.
"אתה מבין? זה מחרמן ולא ראיתי אותו מלא זמן ולא הצלחתי להתאפק, מה אתה אומר? רוצה לראות עוד? דמייןן לעצמך שאני צריכה להתאמן יום וליל. רואה את זו? טרם הצלחתי גרון עמוק כמו שצריך, אז יש אביזרים. וזו? רואה אותה? היא קשורה ואזוקה והוא משתמש בה איך שבא לו, בכל חור אפשרי..."
בלה בלה בלה...איבד אותי הבחור לחלוטין. קפוא בבוקר חמים בצידי איילון. הזונה שבי ניזונה ממצבים כאלו.
"אופיסר?! אתה איתי? אני מאחרת לעבודה, אל תשכח להירשם לאתר ויום מקסים שיהיה לך אה!" התחלתי בנסיעה...
פיו נסגר, היתה לי תחושה שצריך לנגב קצת ריר ופרצתי בצחוק.
"מעריץ אותך!"
כן כן...
ואני אותו....
