לפני 12 שנים. יום שישי, 18 באפריל 2014 בשעה 17:33
אחרי פסח אני מתחילה לספור.
סופרת ימים לאחור.
כל יום שעובר אני קצת יותר מתוחה, קצת יותר בועטת.
חסרת סבלנות. ההרס שבי מתעורר ורעב לקורבנות.
מתחילה לחפש לה נחמה.
חברים שיצטרפו אליה אי שם במנוחתה.
תקופה של אבל.
21 שנים עברו, והיא אי שם נחה על משכבה.
וכולם לידי שותקים, כאילו מבינים, כאילו.
פעם היתה ילדה.