לפני 10 שנים. 6 באוקטובר 2014 בשעה 9:29
היום בערב ניסע יחד, הפעם אני אנהג כי אני כבר גדולה.
ננהל את אותה שיחה.
"היה טוב וקצר" אתה תגיד.
נתחבק ונתעלם מהדמעה שמתעקשת לצוץ. לשנינו לא נוח איתה.
אתה מרגיש שהיא פרי יצירתך.
אני נלחמת בה על מנת לנצור את החיוך שלך.
"אני אוהב אותך ילדה שלי"
ואני אחבק אותך חזק כמה שאבקש למרות שהזמן קצר, אתה תיתן לי את הזמן שלי.
וניפרד.
ושנינו נסתובב פעם אחרונה ונשלח נשיקה באויר ועוד חיוך כי ככה אנחנו רוצים לזכור האחת את השני.
ואתה תעלה למטוס ותיתן דרור לדמעות שלך, ואני אשב בשדה כמה שאצטרך ואביט למעלה גבוה כמה שאצטרך.
ושם בין כל הזרים ארשה לעצמי סוף סוף לבכות כאילו שהיום למחרת יחכה וייתן לי את הזמן שלי.