"אנשים שראו את השטן, יש להם סימן"... ככה הוא אמר לי..
נכון..העיניים אומרות הכל.
אמרתי לך שאכתוב פוסט על מקום הימצאו של האנס ...
לפני כמה ימים היתה לי הדרכה באברבנל..איזו שטות של קנביס רפואי..חובות מטופשות של מדינת ישראל...יאללה. תמיד צחקתי ואמרתי שזה מקום מושלם לחיות בו. מה רע? 3 ארוחות ביום, נרקוטיקה חופשי, חוגים על חשבון הברון ושקט, ציפורים מצייצות. לא משנה מה אעשה ממילא כולם שם חולי נפש. אפשר לצעוק, להשתולל, לצחוק, לבכות, חולי נפש...
חניתי, שומר ראש איתי בפון, רעש בחוץ, רעש בראש, סערה בנפש, אני ממהרת והולכת מהר. הדריכו אותי מראש לא לבוא על עקבים משום שיהיה לי הרבה ללכת, כמה כבר גדול יכול להיות המקום הזה.
מגיעה לכניסה.
"לא טוב לי. שומע שומר ראש, תקשיב לשומר כי אני לא מקשיבה לאן ללכת"
אני מנסה להקשיב ושואלת שוב לאן ללכת.
"שומר ראש, אתה לא מקשיב! אתה לא אומר לי לאן ללכת! אוף נדבר אחכ!"
מנתקת.
קופאת במקום. דממה. הכל יפה כאן. באמת ציפורים מצייצות.
אני מבועתת.
זוכרת את הפחד הזה מפעם.
הלב דופק, הרגליים רועדות.
ניגש אלי גבר צעיר.
"יש לך סיגריה?"
כן יש לי סיגריה, אתה יפה, אנחנו מכירים?
"כן, קח"
אני רועדת ונותנת לו סיגריה. הוא יפה כל כך.
"יש לך אש?"
אני מחפשת בתיק והידיים רועדת, למה את לא זזה יאללה?!!
הפחד הזה שמשתק מוכר לי כל כך שהכעס הולם אותי כמו מחבט בייסבול.
הפחד הזה שמשתק מעלה בי זכרונות שמסחררים אותי.
אני מתחילה ללכת ומהר.
הוא הולך איתי.
הרבה גברים יוצאים מכל מני חורים והם כולם חסרי שליטה.
כולם חולי נפש.
גדולים.
כמוהו בדיוק.
"את יפה"
"יש לך סיגריה?"
"יש לך שקל"
"את יפה"
אתתת יפפפהההה כמו הד... הד הד הד בתוך המוח..שוב עולה בי הצורך להשחיט את הדבר הזה...
הדמעות חונקות אותי, הרעד משבית אותי. הנפש שלי מרגישה שהיא מקבלת בעיטה מכל כיוון עד כדי איבוד שליטה לחלוטין.
סופרת ביתן 6, ביתן 7..איפה פאקינג 9, למה ל8 יש א וב...
פעם אחת כבר הייתי בסערה הזו.
כל הגוף מאבד שליטה ולא מהסוג הטוב.
אני על סף עילפון.
כמו שליחי השטן הם יוצאים לעברי בהמוניהם, חסרי שליטה לחלוטין.
הלחץ שבי מקפיא אותי.
הפעם רצתי.
הלב שלי דופק, אני מפחדת! אני מפחדת!!!
כל נימי גופי בוערים מבפנים.
תמונות רצות לי בראש כמו סרט.
הוא קרע אותי.
חרך לי את הגוף.
רצח אותי וביטר אותי במשך שעות.
איבד שליטה.
"את אלי! בואי! שבי!"
אני לא כאן, הנשמה שלי כמו אז עזבה את הגוף.
"תפתחי את הפה, זה מים עם סוכר, הכל בסדר, את במקום בטוח, אני שומר עליך"
שומר חמוד טיפל בי יפה. הושיב אותי, הרגיע. "תתקשרי הביתה תודיעי שהכל בסדר"
נרגעתי.אין הביתה..הכל בסדר...
לקח לי כמה ימים לזהות שחיברתי את החוויה לאנס שקרע אותי.
כמה ימים שהסתובבתי עם התחושה הזו.
הם סה"כ חולי נפש.
התחושה היתה אצלי. הפחד ששיתק אותי היה אצלי. גברים שמאבדים שליטה מפחידים אותי.
אי אפשר לדעת מה גבר שמאבד שליטה יעשה.
הוא קרע אותי.
הנשמה שלי עזבה את הגוף בשעות ההן.
אלוהים חיבק אותה לרגע והשטן חטף אותה.טיילנו יחד בשאול.
יום למחרת האונס סיפרתי לגבר שאהב אותי על האונס.
גבר שלא שולט בעצמו זה מסוכן.
גם הוא איבד שליטה.
כיסא גלגלים.
