הכל עניין של אמונה..

יושבת ומתנחמת אצל ר בחצר.

הוא מאפשר לי שקט ודמעות בלי שאלות.

קפה ושקט.

הפון מפריע לי.

"שלום, אפשר לדבר עם x?"

אני מחייכת, "זו הבת שלו, את יכולה לדבר איתי"

"X נימצא, אני רוצה לדבר איתו"

אני רוצה לתרגל, "נסי שוב"

"זו ורד מהבנק, אני צריכה לדבר איתו הוא נימצא!"

"ורד, תשני את טון הדיבור שיהיה לי נעים"

ר, מזדקף, מתחיל לחייך, מדליק לשנינו סיגריה.

"אפשר בבקשה לדבר עם x"

"ורד, x, לא נימצא את יכולה לדבר איתי, אני הבת שלו, י"

"אבל אני צריכה אותו!"

"נסי שוב!"

"את הבת שלו כאילו?"

"ורד, הסברתי כבר שאני הבת שלו ואת יכולה לדבר איתי, את מבזבזת את זמני, אנחנו ננתק עכשיו ותחייגי בחזרה ותנסי שוב! זה ברור?!, שאלתי אם זה ברור?!!"

"ברור גבירתי"

ניתוק. 

הפון מצלצל שוב, מפריע לי שוב.

"שלום גבירתי, מדברת ורד מהבנק, x נימצא?"

"שלום ורד, x לא נימצא, יש לך 10 שניות להגיד לי מה את מבקשת"

"אני צריכה"

"נסי שוב"

"אני מבקשת למלא טופס בלה בלה בלה"

"יטופל"

"תודה גבירתי"

מעייף לשלוט, אבל מבדר, מעיפה מבט לעברו של ר, שנינו צוחקים וחוזרים לשקט,

"את משתפרת, אבל תחזרי למקומך"

המקום שלי.