"מאמי"
"כן בייבי"
"כמה זמן אנחנו יחד?"
"מתמיד בייבי"
"כן מאמי, אבל ממתי?"
"מתמיד"
"אני רוצה תאריך מאמי, איך אדע מתי לחגוג אותנו?"
"כבר יש לנו יום של חג, את לא זוכרת בייבי?"
שמיכה לבנה על הריצפה.
"שבי, עם הגב אלי, עיניים סגורות, את לא פותחת!"
זוג ידיים גבריות מתחילות לטייל במורד גבי,
שולחות אותי לסחרור נעים.
מטפלות לי בעורף, אני צמאה למגע המשכר הזה,
אני דרוכה, כמו נשלטת מאומנת מחכה להצלפה, גלגל כאב,
מה כבר יכול להפתיע אותי...
זוג מצבטים נתלה לי על החזה,
אני נאנקת מהכאב הבלתי נסבל הזה.
אני פותחת את העיניים לרגע, "דופקת" את המערכת,
מתבוננת על עצמי ויוצאת מהמיני ספייס..
במקום שהוא ידפוק אותי דפקתי את עצמי.
"לסגור עיניים!"
איך אתה יודע מנייאק!
התכשיט יורד לי מהחזה, נשימת הקלה.
הוא יורד לשמיכה, מחבק אותי מאחור.
הנשימות שלנו יחד יוצרות אותנו, קצב פעימות הלב מסונכרנות לדיוק מוחלט ואני נטמעת בו.
משחררת.
כולי בו.
שקטה.
שלווה.
לזמן אין ערך.
"תפתחי את הפה"
הוא מכניס לי שוקולד מתוק שמרוח על האצבע שלו ואני מלקקת...
"תושיטי ידיים קדימה"
הוא מניח ורד עם מלאך על הידיים שלי.
"תפתחי עיניים בייבי"
אני מתפרקת לבכי בלתי נשלט.
"בייבי, העולם התבלבל, חג האהבה זה היום. אני אוהב אותך, אני חוגג אותך, את שלי לתמיד"
אני מסתובבת וטורפת אותו מאהבה,
כזו בלתי נשלטת לנשלטת.
מתמיד לתמיד.
בלי סוף, בלי התחלה,
ילדה של אהבה.
