לפני 8 שנים. 10 במאי 2016 בשעה 6:35
כשאני כועסת ואתה כפליים ושנינו בשצף קצף של מילים וניליות חסרות משמעות אנחנו מתעייפים.
אתה אוחז בגרוני, שולף אותנו למימד שלנו,
פעם קראנו לו בדסמ.
היום זה פשוט "אנחנו".
שם אנחנו מדברים ללא מילים.
שם אתה חודר אלי עמוק ולא נותן לי ללכת לאיבוד.
אתה סוטר ומלטף, ובתשוקה ללא שובע מסביר לי, עד שאנחנו מבינים.
כל פעם מחדש.