לפני 7 שנים. 16 בדצמבר 2016 בשעה 17:28
לפעמים אתה חושב שאני לא מקשיבה לך.
אני מבטיחה לך שיש לי ספריה על שמך.
על מנת שתחדד לנו שוב ושוב אני סותרת אותך.
אתה מיתפקד ומסביר ותוקע יתד, כך אתה מסמן בסלע ובונה עוד נדבך שלנו.
ואז אתה מרים חצאית שנבחרה בקפידה ומלטף כל מילה בדרכך למקום המיוחל.
חוגג אותנו בסיפוקים מכל הגוונים.
מזמן הפכנו לאחד.
כל השאר מתבוננים מבחוץ.
הכוח הזה של שניים שהתמזגו לאחד מאפשר לך ללכת בנחת בדרך המלך כיאה.
להתרומם ולצמוח וללמוד כלפי פנימה.
תמיד אפשר לעשות שלוש ארבע ו....