בייבי את יפייפיה בתחרה לבנה אבל אני רעב.
תתפשטי.
אני שוב מוצאת עצמי נבוכה וקפואה.
זוג עיניים חודרות דרכי ואני לומדת את משמעות האמירה, אני לא אוהב להגיד יותר מפעם אחת.
מחוגי הזמן לא מצליחים להגיע ויד ימין שלי ממוסמרת גבוה על הקיר, יד שמאל בהתאמה,
תחתון התחרה מופשל ממני והמבוכה שלי מנסה לכסות אותי.
אני מרגישה את פרצופו ועייניו מרשתות את רגליי ורגל שמאל ממוסמרת לקיר ואחותה ישר אחריה.
אני מתוחה וממוסמרת לקיר.
הבהונות שלי מרגישות את קצה הריצפה.לפנים שלי שכרגע מופנות לקיר יש עדיין מקום להסתובב הצידה ולהתבונן.
הוא השאיר לי אור.
אור ותחתון תחרה.
לבן.
הגב שלי חשוף ולבן ולצווארי קולר.
אני שומעת את השוט חותך את האויר ומסמן את גבי.
יד מלטפת את החזה שלי.
אני מוצלפת ומסומנת.
נחדרת.
מרגישה כמה את רטובה בייבי??
המבט שלי מצליח להתגנב ולמצוא אותו מניף שוט ומצליף אבל אני מזמן צפה..ממוסמרת וצפה.
ואז שקט.
הוא מתקרב מאחור ולוחש אותנו ומחזיר אותי.
אני ניכנסת להיסטריה מוחלטת.
נאבקת ומרגישה עוד רגע את ידי נשברות,
שחרר אותי!!!!!!
דמעות ניקזות ממני ואני רק רוצה לברוח.
הוא מוריד אותי לאט ומסובב אותי עם הפנים אליו.
ממלא אותי בחום ואהבה.
"אני לא כאן לפגוע בך".
מסדר לי את השיער, הידיים,
מנשק אותי ומחזיר אותי אלינו.
אני בוהה בו ותוהה מתי כל זה קרה.
אמרתי לך להתפשט.
אני רעב.