הכל עניין של אמונה..

סמס מהמדריכה שלי, 

"תהיי בחווה ביום ד, טיול שטח"

התלבש לי טיפ טופ לנשמה הצמאה שלי.

שבוע שלם זז והתנייד סביב הטיול הזה אבל כבר לא היה מקום אחר לדמעות שלי.

מגיעה לחווה שונה הפעם.

מדי ב.

מתבוננת מסביבי, הכל שונה.

סמס, 

שלחי לי סלפי.

חמוד הילד הזה!!!

שחרר אותי..הנשמה כבדה לי. אני מחפשת לה מזור בעת שהיא חוצה את הכאב שלה.

חיזוק קטן ואני מתנתקת מהטכנולוגיה.

העיניים מחפשות את הסוס שלי ואני פונה לצוות.

"איפה המדריכה שלי? למה הסוס שלי לא מאוכף?"

את לא בלו"ז...

הדמעות מהבוקר יצאו בצהלה ואני השוט והקסדה שלי צנחנו באכזבה עצובה על גדר מאובקת.

לפעמים פשוט צריך לתת דרור לבכי.

בכי עם חול על הפנים זה מטונף..

הסוס שלי בא לנחם אותי מאחור ונשענתי עליו ללטפו.

רק נגיחה קטנה בגב וגם הוא הלך...

קול מוכר מהחווה פונה אלי.

"שמועה אומרת שהיית פעם ילדת פלא"

אני מרימה את החוטם.

"אל תאמין לשמועות"

"רוצה שאקח אותך לטיול?"

אני לא טובה בשינויים. יש לי סוס משלי. אוכף משלי. מדריכה משלי.

הם מכירים אותי. 

את הפחדים שלי.

את האהבות שלי.

האכזבות שלי.

הרצונות שלי.

השקט.

"אתה לא היא"

"תשמעי,

אני לא היא אבל את עדיין את.

נראה שאת צריכה להיזכר.

אז ילדת פרא, אני מוביל אותך לשטח, מראה לך נקודת עצירה ומסמן לך איפה את יכולה להוריד אוכף.

אני מאחורייך כל הזמן.

זו ההזדמנות שלך.

אין עוד אחת! 

Take it or leave it!"

אני משותקת מפחד.

הוא אמר ילדת פרא??

אני חייבת לצלוח את הפחדים האלו כבר.

אני יורדת מהגדר.

עומדת מולו,

הוא מנגב לי את הפנים והשילוב של הדמעות וחול מזכירים לי ילדות שנשכחה.

אני פוגשת סוס שאני לא מכירה. מתבוננים בעיניים. 

אני מניחה את השוט על הקרקע.

לא אזדקק לו היום.

אני עוברת עם היד על השיער שלו ותופסת חזק ונשכבת עליו.

הוא מרגיש את פעימות ליבי ואני נושמת.

שני ילדים מחזקים חגורת בטן של האוכף ואני מסמנת להם לא לחזק.

יצאנו לשטח.

שיחת חולין על הא ודא ולאדרנלין שלי יש טעם מהול של סשן טוב עם עתיד ועבר.

הזמן נחנק לי ואני מסמנת לו שהגיע הזמן להיפרד,

אני שומעת אותו צועק לי מאחור,

תפזרי את השיער ילדת פרא!

העפתי את האוכף והתמסרתי כפי שלעולם לא התמסרתי,

התמסרתי לי!!

שעה שלמה רכבתי ביער אל הלא נודע!

בכיתי את כל מכאובי, ניקיתי אותי, נשמתי אותי, התפשטתי עד עומקי הכאב, אל השאול,

צרחתי לשמיים אושר והודיה,

צרחתי אכזבה.

עגלי הזיעה מהולים בדמעות נטפו משנינו ורקדו יחד, 

ענפים שרטו אותי בדרך ורגלי לא הרפו מסטאר, שם של סוס מאסטר בחיי.

הוא לא הפסיק לדהור ואני נתתי לו להוביל אותי.

שנינו מסונכרנים בדיוק נפלא.

קסם נדיר של פעם בחיים, מתנה ממקום אחר לשנינו.

הוא לקח אותנו למעמקי הכאב ועזר לי לחצות אותו. לא מסביב, ישר דרכו.

עכשיו אני מוכנה.

אל היעד.

חזרתי לחווה עם שריטות וגוף דואב.

אבל.

נשמה טהורה.

ממוקדת מטרה.

 אומץ, אם לא משתמשים בו הוא מחליד.