הכל עניין של אמונה..

מחכה לרופא..

חם לכולם ואני רועדת מקור 

"אקג תקין, דופק מהיר..מעניין..."

אוףף..שחרר אותי כבר..

המחשבה נוגדת ונודדת...

שוחררתי מזמן והערב אשתחרר אל החופש.

הצוואר שלי חשוף ואני מנקה שאריות מהנשמה.

אני כועסת ושותקת.

כאובה.

"יש לך דלקת בכתף..2 זריקות קוקטייל..."

הדמעות האלו שלמדו אחרי 40 שנה שמותר להן הכל ואני בעצם נשלטת שוב הגיעו ללא התרעה ואני לבד.

"אני יודע שכואב לך..את לא הבת של..."

אני מרכינה ראש.

מרגישה מבטים ננעצים בי ותמונות זיכרון של החייאה דוקרים אותי בנפש.

אני נעמדת וזעקה נפלטת ממני,

"שבי, אתן לך מינון כפול".

משוחררת.

את יכולה לעשות כרצונך,

וואלה?

אתה עדיין חושב שאתה יכול לקרוא לי כלבה אה?!

חצוף!! תזדיין.

אני כועסת וכואב לי ואתה לא יכול לנכס לך את הכאב הזה וגם לא את הדמעות!

כן. עליך.

ואתה יודע.

ואז,

אז אני מקבלת תמונה ואני צוחקת בקול אדיר,

ואיתי עוד 20 אנשים...

פסיכי...