הכל עניין של אמונה..

אני בטוחה שלמתבוננת מהצד סשן שלנו יראה כמו טירוף מוחלט.

הרי מי במעט שפיותה שעוד זורמת תתארגן יום שלם, תצפה, תרמוז בעדינות, תיאבק במציאות, תרוץ אליך

ואז...

תילחם בך.

אני רוצה ככה, זו היום הולדת שלי ואתה הבטחת לי.

הנונשלנטיות שלך מבעירה בי כל נים פרפקציוניסטי ואני לא מבינה למה אין הזמנה למסעדה.

אני ניכנסת הביתה ושום דבר לא שונה, אפילו לא נר.

השולטות החדשות שלי לועגות לי, ומתחילות למלא את דפנות עייני.

ממתי יש לי ציפיה???

אויש סתמי טיפשה.

את ממילא לא חוגגת יום הולדת.

המלחמה מולך אבודה ולא משנה כמה אני נאבקת אתה תמיד מנצח.

ההפתעה הראשונה הונחה בצורת בחירה ואומנם השקט הניכר על פני לא הסגיר אבל ההיסטריה שיחקה תופסת עם השולטות שלי.

הסשן התחיל ואני קיבלתי הסבר מלא ומפורט פלוס קישוט לתפארת.

אני משתתקת מולך.

אתה יודע אותי.

משתוקקת.

אני מבינה לעומק את משמעות מתן ההובלה לידי אחר בכל מצב.

גם אם זה לא לרוחי!! 

כן. גם אם יש לי יום הולדת.

החיוך שלך מתפזר כמו אבקת סוכר ואנחנו כבר בדרך, כמובן למקום שאתה בחרת.

טעים לי. מצחיק לי.כיף לי.

ואז אנחנו חוזרים לסשן קריעה והפנמה של משמעות המשמעת.