הכל עניין של אמונה..

לפעמים צריך להיות נורמאליים,

אני חושבת לעצמי בעוד שאנחנו יושבים ואוכלים, צופים בסדרה שלנו.

אתה מניח לי יד על הרגל, אני מגישה לך מפית.

יושבים על הספה בפיג'מה, ואתה מחייך ומנסה להדביק לי טייטלים שונים.

לא משנה לי כל עוד אני כאן.

כי זה, זה נורמאלי.

ואני מסתכלת עליך ומעבירה יד על הגב, 

נחת.

הגעתי לנחת.

ואתה מחבק חם ועוטף, ואני נושמת, לא ידעתי שאין לי אויר! 

מניח לי ראש במקום שלי שם בין הצוואר לכתף שלך ואני יכולה לסגור עיניים.

כי זה נורמאלי..

אתה מרגיש אותי נינוחה,העייפות זולגת לשנינו ואתה הופך אותי על הגב.

אני מתמסרת אליך ומתמזגת איתך.

קוטעת רצף מחשבות ונותנת לך אותי, נקיה, עבורך,

קח.

תשתמש.

אני שלך...

ואתה נורמאלי...מלטף בעדינות. 

מפשיט לאט וברכות.

יש לי תחושה שאתה מטייל לי במחשבות , איך יתכן שאתה יודע בדיוק מוחלט מה אני צריכה.

אתה מקשיב להתמכרות שלי אליך מתעוררת ואתה עוצר את הנורמאלי, 

מסנן אותו 

"תחכי לי במיטה על 4"