לפני 6 שנים. 27 בספטמבר 2018 בשעה 5:11
אני עומדת כנציבה ומביטה מהצד כלא מאמינה בזוועות שהאדם שאתה יצרת מסוגל לבצע.
וכמו תמיד אתה מעמיד אותי שם חצי חולמת חצי ערה,
סהרורית, נירדפת.
ללא נשימה.
חסרת יכולת לשנות שם, חוזרת לכאן עם משימה.
תמיד ילדה שם בשנתי,
תמיד אישה כאן,
מיום היוולדי.