לפני 6 שנים. 28 בספטמבר 2018 בשעה 7:50
כל המוכר והידוע חולף ועובר לידי, אני משאירה חלקיקים מההיא בחופים נידחים.
ברגעי שבירה אתה מטלטל אותי כל כך חזק שאני רצה למזוודות שלי ומתבוננת בהן והשאר העתיד ידבר.
כל יום הוא חדש ואני מוכיחה את היעילות ויצר הלחימה שלי.
מפחדת? הכי שיש כי אני רק אני, אבל בחרת לפתוח את הדלת שוב.
והנה, אתה מחייך.
והנה, אני מחייכת.
יאללה...
זה בוקר טוב,
כזה ששווה זיון בתחת!
