הכל עניין של אמונה..

לוקח לי הרבה זמן לארוז.

אני עוברת על כל חוויה, מניחה אותה במקומה.

זה יכול לקחת שנים.

אני מתאבלת בדממה מרסקת.

אני נשברת בסתר.

כשאני הולכת אני לא חוזרת.

אני לוקחת איתי את הטוטאליות,

את האהבה האינסופית,

את החגיגה הלילית סביבך.

את החברות,

את הצורך להעיף אותך הכי גבוהה.

הסגידה המתוקה והממכרת הזו,

המציצות, הזיונים,

הטירוף בעיניים,

הלויאליות הבלתי ניתנת לעירעור.

אתה חושב לרגע שאשבר, 

אבל לאט לאט אתה מבין, 

מתחיל לנבול, 

האויר נהיה דליל שם למעלה.

עצב מתפשט בעורקיך.

האש נוטשת אותך

ואתה מתכלה.

בבדידותך אתה חושק את שלא ישוב לעולם, 

שברת!

תשלם.