הכל עניין של אמונה..

לפני כמה ימים הייתי צריכה לצייר תרגיל בפעילות עם ילדים.

הדף חולק לשניים ובצד אחד אני והילדים היינו צריכים לצייר "אני יכול" ובצד השני "לא יכול".

בצד שלי של יכולה ציירתי פרחים ושמש מחייכת וכל מה שילדים מציירים. בצד של לא יכולה ציירתי גשם ועננים ושמש קטנה מבצבצת. 

שוחחתי עם הילדים על הציורים שלהם ועל הצבעים שבחרנו. לימדתי אותם לחצות את הדף ולאו דווקא באמצע, אלא כך שהצד של "אני יכול" יהיה גדול יותר.

אחד מהילדים בקבוצה הוא שלי, הוא לחש לי, 

אמא, בלא יכולה שלך יש שמש, יש תקווה, את תמיד יכולה.

הוא בן 6 ומסתבר מאוד מיוחד. הוא מלמד אותי לסטות מהמסלול שתיכננתי.

הילדים שלי מזכירים לי כמה כוח יש לי ואני עומדת איתנה, משרישה, אמא אדמה.

קולות חמים מן העבר צייצו בחלוני, בישרו שמשעמם כאן בלעדיי, 

בחיי חימם את ליבי.

 limited edition וזה...

רק אור מגרש חושך..