לפני 5 שנים. 24 בינואר 2019 בשעה 1:35
מדליקה נר זיכרון והבן שלי בן השש מביט בי.
"אמא, לכבוד מי זה?"
לכבוד אמא שלי, אני עונה.
"אבל זה לא נר של יום הולדת אמא"
נכון, אם סבתא היתה איתנו כאן היינו חוגגים לה יום הולדת. זה נר זיכרון.
"אבל אמרת שהיא איתנו כל הזמן, בלב"
אני חנוקה כבר ומנסה לשמור ללא הצלחה.
הוא מתקרב אלי ומחבק אותי.
"אז בואי נכין לה עוגה ונדליק לה נרות יום הולדת, אני לא זוכר שחגגנו לה"
הזמן עובר ואיתו הזיכרון.
חוגגים את מי שכאן.
