הכל עניין של אמונה..

הגוף נותן אותותיו ומבלי לשים לב אני חולה. אני נלחמת במחלה ולא מאפשרת לעצמי מנוחה, יש הרבה מה לעשות והמחשבה שאם אחדל שולחת אותי לחרדה תהומית.

אני סוחבת ומרימה, מושכת ומתרוצצת. מקבלת מכות ומתמלאת סימנים ולא מהסוג שאני אוהבת.

כנראה שאת השוט שלך כבר לא אראה.

יש לי איפה להניח ראש ואני רעבה לתחושה הזו, הרעב הזה מהול בהתמכרות לקולות שבוקעים ממך כשאתה גומר.

אני בהודיה על היכולות שלי היום.

אני בהודיה, 

והנה שוב,

אני.