הכל עניין של אמונה..

אני מתפזרת בכאוס הזה ומתקשה לאסוף את רסיסי העצמי.

מה שטוב בי זה אור פנימי שמכוון קדימה.

אימנת אותי למצויינות, בצילך.

אני יודעת לחזור הביתה ולמזלי יש לאן.

אתה סופג ממני בעיטות לאורך שנים, מילה קשה בתגובה לנאום סליחות,

"כרגיל"

אני שותקת בהפנמה.

אתה רק בנאדם.

אתה סלע.

הסלע שלי.

אני יורדת על בירכיי בבקשת עזרה מול הקושי הכי גדול שלי ואתה מכניס אותי לתוכנית הכי קשה.

אני נילחמת ובקרוב אגיש לך אותי.

לשימושך.

נתק אותי ממני וקח לך אותי.

כראוי.

כל השאר כבר כבשת כשהייתי עסוקה בקרקס של מריונטות.