לפני 5 שנים. 7 במאי 2019 בשעה 8:37
אני שותה קפה כשמודעת האבל שלך לנגד עייני.
בחוץ צלילי טקס יום הזיכרון,
סידרת לי ים של דמעות שלא ארגיש לבד.
תוך כדאי המלחמה שלי אני עוצרת לחבק את מי שבאמת חשוב.
אני נושמת עמוק, זה יהיה ארוך.
אני בוכה לבד.
ככה זה.
זה שלי.
אני שלי.
סוף סוף,
אני שלי.
מזכירה לי באזכרה ביום זיכרון.