הכל עניין של אמונה..

מזכירה לעצמי,

על מנת לא לחזור,

להיא,

לזו שהורסת,

ניבהלת,

בורחת,

מתרכזת ברגע לא נכון של יד ששוחררה, 

מסיבה שלי לא ברורה, 

מהפחד, 

ממילה חסרת משמעות במכלול גדול של המון טוב.

מזכירה לעצמי, 

הכל זמני, 

ונהנים מרגעים קטנים, 

וגם אם מחר לא יבוא, 

היה מדהים, 

ממרחק נגיעה, 

טהור.

מתוק של 90 אחוז, 

ומתנה מקסימה שעוצבה במיוחד במידה של אישה, קטנה אבל גדולה.

וסיום קבוע.

אז די כבר לרוץ אחוזת פחד כמו פרא ביער סבוך.

חיזרי אליך.

הביתה.