הכל עניין של אמונה..

הרבה עורכי דין חנוטים בשולחן אחד וריח קלסרים מחזיר אותי לימי הלימודים שלי.

אני מזמן זנחתי את המקצוע ואני יושבת כלקוחה.

הנחתי את האמונות שלי לגבי מלחמה אבל זו היתה האחרונה וקיבלתי רוח גבית מטובי השולטים כאן.

ראויה.

אני קוטעת את אחד מעורכי הדין ואומרת את שיש לי להגיד.

פונה לזה שהתעלל בי במשך 17 שנה ואומרת את מה שרציתי בצורה רגועה ונכונה לי.

עורכת דין פונה אלי, 

"יש לך טון מאוד מלחיץ"

כולם מזדקפים.

צודקת, אני כאן השולטת ואני מנהלת את הסיטואציה.

התבלבלתי לחלקיק שניה וכך גם אתם.

אני פונה לצד שכנגד ומבקשת ממנו לשלוף את כתב ההגנה שלו ודורשת ממנו לקרוא את שכתב עלי ומה אמרתי בתחילת דרכי, 

הוא מביט בזילזול, 

"לא יהיו חתימות עד שלא תקרא, יש לי זמן"

הוא משפיל מבט.

"לאט! ורהוט" אני ממשיכה.

והוא קורא:

אני לא מאמינה במלחמות, אך כשאני יוצאת למלחמה אני לא מפסידה!!

Bon voyage!