הכל עניין של אמונה..

אני יושבת על הספה שלה שנים.

היא המלאך שלי.

שם אני בוכה ועטופה.

שם מותר הכל.

ואני מספרת לה איך הוא התקדם וגם הוא, וכל אחד מצא את הזאתי שלו.

ואני פותחת עוד טופי ומיישרת מבט.

"מה איתי?"

היא מחייכת ואני יודעת מה עובר לה בראש, 

"אנחנו רק חברים!"

אין שם כלום.

הרגליים שלי סגורות.

והוא מחפש לו מישהי חדשה...בתקווה בלי שפם..ורק אני מבינה את הבדיחה.

איך היה השבוע היא שואלת...

ואני רותמת עצמי ונוסעת לאחור, 

ומריצה רשימת מכולת של מה שנדמה כמו זוגיות מדהימה ואהבה של פעם בחיים.

אז הנה אני ואיפה אתה.

אני פסיעה ממך וחיים שלמים יפרידו בינינו,

עוד רגע קט.

טיפש.

אני הולכת ממך.

לעד.