הכל עניין של אמונה..

הכל נראה לי פתאום אותו הדבר.

ביקרתי אותך אתמול וביקשתי ממך לחזור קצת בתקופה הזו כי קריר לי, בואי תעטפי אותי.

הרגשתי אותך על העורף ודחיפה קטנה מכל מיטות הבטון האלו..

החיוך פתאום התהפך לי.

יושבת בבר הקבוע השכונתי, אני כבר לא מתאמצת להניע את הרכב, אותם אנשים שטופי זימה.

שולחת סמס..

"תהני, זה מה שאת צריכה"

ואני לוגמת את הוויסקי שלי ורוצה לצרוח לך בפנים, 

חשבתי שאתה רוצה להכיר אותי!!

לא את זו שיושבת בבר עם הציצי העומד והתחת המורם.

צריכה?

אני צריכה לשלם חשבון חשמל.

אבל מה אני רוצה...

פייייי זו כבר משאלה קשוחה יותר..

רגע, גם אותה דיברתי בקול רם.

אז אני מסודרת.

אבל אתה איפה?