כשפונים אליי שולטים ושולטות שצריכים אותי זמינה לתשומי אליהם כל הזמן אני מבהירה חד משמעית שאני לא בנוייה ל24/7
כאילו, נסחפת לשם בקלות, משתפת בתחושות, בחשקים, תמונות קולות, עונה על קוויזים ומבצעת משימות בתשוקה
ואז הכל נשרף ויותר מידי לי לאבד קשר עם המציאות ולהשאב לעולם אינטנסיבי. אנלא מסוגלת להחזיק גם את החיים שלי וגם אותך כל יום מבוקר עד ערב ולבסוף אני תמיד בוחרת בחיים שלי ולא בך.
ועכשיו
כשהיא חולה
פתאום אני קולטת את עומק האינטנסיביות שהיא זקוקה לי בחייה
מילא היתה שוכבת במיטה נחה ומבקשת ממני תה ג'ינג'ר לימון ודבש, או את הםרופוליס מהמקרר
אבל היא מתרוצצת בבית גמורה ושיכורה מחום, מתלוננת ואומללה. וזקוקה שאצור סביבה בועה שתענה על כל צרכיה כדי שהיא תוכל להרפות
עכשיו, ברור שאני רוצה לעזור אבל א'- היא כמו בור ללא תחתית בצרכים האלה שלה, אין לי שום סיכוי להצליח להעניק לה מה שהיא מבקשת (נדבר פעם על תחושת סירוס?) מה שמשאיר אותי בתחושת חוסר אונים מתמדת. וב'- הקצב שלה כלכך שונה משלי, להיות בbeing לא ממש בלקסיקון שלה, היא בdoing. שיש בזה יתרונות רבים מבחינתי אבל זה פאקינג מתיש, במיוחד בזמן מחלה שהדרך שלי היא לסגור את כל המדפים ולהתכנס עד שיעבור ואנלא מצליחה להבין איך היא לא מסוגלת לעשות את הזה בעצמה, ואז שוב אני הופכת לשפחה שלה, מקבלת הוראות לביצוע מבוקר עד ערב והתסכול מעמיק.
פשוט תכסני למיטה ופאקינג תנוחי. מה כלכך מסובך?
אז אני לא בנויה לשליטה 24/7 אבל יש תקופות שאני מרגישה שאלו הם חיי
ותיכף זה יעבור ונחזור ליחסי שליטה שיש בכוחי לעמוד בהם
מי שעוקבת יודעת, תקופה אביבית יפה של פריחה מתעמעמת ודועכת עקב התגייסותי לתמוך בכל חולי הבית. אין דבר יותר מוריד מלהיות בשירות.
כן, לטפל בילדים חולים תמיד מעל הכל, גם באישה בחולה, ועם זאת ממש בשיא פריחתי המחודשת להתמסר לטישויים (איכססס), פורמולות חיזוק, לילות של שיעולים, כן הולך לבצפר, לא הולכת לבצפר, אוכל מיוחד בשבילו ובשבילה תפריט אחר לגמרי, קריסות עצבים מזדמנות, אכזבה וכאב
כל אלו מכבים בי את החשק, אין לי זמן רצון וחשק להיות אני. וכשהחשק נכבה גם אני נעלמת. מה יש לי להציע לעולם בלי הכנפיים המרהיבות שלי?
אז הגבר, האבא, הבנזוג יוצא לאור, הוא נהדר ותומך ומכיל, מכין מזון מרפא ונותן מגע של זהב למי שצריך
ועדיין, מרגיש לבד נטוש ומגוייס לכיוון הלא נכון
מי דואג לאבא?
ימים קשוחים שכאלו
אני מצהירה קבל עם וכלוביסטים, ברגע שזה נגמר אני צריכה פירוק משובח כדי לחזור לחושיי החושניים
אני מבקשת להתפרק, לא להחזיק, ביציבות שלי יש עוצמה אדירה, אני לא שוללת, מעריכה ואוהבת את עצמי כזו
ועם זאת
יש בי את הקטנה שצריכה להיות חסרת אונים, קצת, לפעמים.
ואת, הנשיות שלך מתבטאת דרך מיניות
גם את מבקשת לך מקום לאבד שליטה
להיות הקטנה, חסרת אונים, קצת, לפעמים.
כן אמרתי לה, ברגעים אלו ממש הגריידר פתוח ומספיק זין יפה בהשיג יד ואני מוכנה להפוך לג'לי ממנו
ואחכ נכנסנו לסשן לק, היה לי לק יפה, ורוד עמוק, אבל ימים של זריעת בלוטים שהנבטתי שחקו אותו, קשה להתפלש ב(אמא)אדמה ולהשאר מטופחת, אז ניקוי, ושיחה, וידיים מתנפנפות, וחפירת עומק, היא בחרה לי לק שחור, שתי שכבות, ידיים של מנתחת, וידיים מתנפנפות, וצחוקים וחפירת עומק
והבנות שלה מצטרפות, הבית ליברלי והשיח מתעדן אבל לא משתנה...
סיפרתי לחברים במעגל הפתיחה מי אני ומה אני חווה בזמן האחרון והם הסתקרנו והתעניינו איך אני מתנהלת בחיים, חששתי מאוד כי זו פעם ראשונה שאני מופיעה כך בעולמות התוכן של הלב הפתיחות והאינטימיות ולא בעולמות הפטיש קינק בדסמ
גם העלתי את החשש שמלווה אותי שכל עניין הזהות הוא בעצם פייק, פרואוד, תרמית עצמית כפיצוי על ווטאוור מפעם ושהמפגש הזה הוא קצת מעבדה לבחינת העצמי, מי תתגלה פה כשאין צורך במסיכות ומסכי עשן. בתמורה לחששותיי קיבלתי הון של הבנה קבלה ואפשרות להיות בדיוק בדיוק מי שאני
ואז לקחנו 🍄 והמסע התחיל
וואוו וואוו וואו ואוחחחחח
איזה לילה
כמה אהבה, כמה משחק משותף עם גברים ונשים
האגן שלי לא הפסיק לזוז ולרקוד במשך שעות, ופרטנרימות מתחלפים מצטרפים עוברים הלאה ומתחברים חזרה
הכל פתוח וחופשי כמו שרק ניניוס יודעות לעשות
לא היה שם מין, סקס, זה לא הגיע לשם. גם הגדרנו את הגבולות כדי לשמור על משחקיות- נשארים בתחתונים, מה שכן היה זה לילה של משחק ארוס שהולך ונבנה בלי לנסות להגיע לשום שיא
וכשאני יושבת עליה והאגנים שלנו רוקדות יחד, כולם מסביב עסוקים בעניינם וגם מסתכלים עלינו ואני פוגשת חיוכים ומבטים של "יואו איזה מהממות אתן" אני מתכופפת אליה ולוחשת לה באוזן כמה שאני דלוקה היא מחזירה לי לאוזן אני כולי נוטפת מבפנים.
הספיקה לי הידיעה, לא היה בי רצון או צורך להרגיש בעצמי את הרטיבות
ככה עדין היה המרחב, מלא בעונג ללא מטרה
וגם הוא היה שם במרחב, האהוב של אישתי (היא לא היתה), כשהצגנו את המצב כולם אמרו וואו, זה למתקדמים. וכשהוא ליטף אותי ואמר כמה שאני יפה בעודי מתלטפת עם שתי חברות ומצחקקות יחד, הרגשתי נורמאלית ונהדרת ומסוגלת לאהוב את כולם
והוסמכתי בסוף,
אספו אותי שני גברים, הסתכלו לי עמוק בעיניים והודו לי על כל מה שאני מסכימה להביא וערכו לי טקס הסמכה ללוחמת אהבה, אבירה במסדר הזונות הקדושות. דמעות של התרגשות מילאו לי ת'עיניים
כמה טוב להיות אני
ואם תעשי לי מנוי מתנה אפרסם פה תמונות יפייפיות שהיא צילמה אותי😘
התגעגעתי לאפשרות להכנס למקלחת לגלח ולצחצח ואז להשתרע על המיטה לאימון חורים קצר, נעים לי יותר שאני פתוחה...
ומה הקטע הזה של להתחפש?
מבולבלים חמודים, פורים כל הקטע שלו זה להתפשט! הפוך! כאילו ונהפוכו, דה?
כל החיים אחנו חובשים מסיכות ומסתירות את האור שלנו, הנה פעם בשנה כמו שאמרתי לבן שלי כשכמעט נרדם אתמול- תחלום מי אתה רוצה להיות ובבוקר כשתקום פשוט תהיה, השער נפתח.
אני לא צריכה להתחפש ולעטות עליי רשת שחור ותחרה כדי להרגיש נשית, גם כלובון ופלאג עוזרים (כן, הפלאג בפנים גם לאורך המסיבה השכונתית היום) אבל הגעתי למקום שאני יכולה גם בלי.
נשית גם עירומה.
וכתב על זה יפה אהוד בנאי-
"בליל הפורים הזה אני מנסה להכניס את עצמי למצב תודעתי של עד דלא ידע. זה בעצם איבוד ההכרה המציאותית, היומיומית, להיכנס לתוך מרחב שבו אתה לא מבדיל בין מרדכי להמן, בין טוב לרע, בין לילה ליום, מציאות וחלום. זה חייב להיות מצב זמני, התקף חולף, כי הרי מחר צריך לקום לעבודה, לשלם דו"חות חנייה, למלא טופס קצבת אזרח וותיק, להכניס את הארנק לתיק.
אבל עכשיו, באישור מגבוה של חכמים, אני נכנס למצב של עד דלא ידע. אני כבר יודע שהיין לא יביא אותי לעומק של זה, היין ירדים אותי ואז אהיה במצב של עד דלא ידע עד שאתעורר, אבל אני מנסה להבין מה המצב הזה אומר לי, כאן, עכשיו, בלילה הזה. זה יכול להיות מטיל מורא, להוריד את כל שכבות הזהות ולעמוד עירום, נשמה מרחפת בחלל הריק, עד דלא ידע: עד שלא אדע מי אני, מה הלאום שלי. מה הדת שלי, מהי עיר מגורי, מולדת אבותיי, משפחתי, אשתי, עבודתי, וכל אשר לי - הוא לא שלי. נטול שורשים, אין עבר מלפני, אין עתיד מאחורי, מוקף בחלל ריק מכל צדדי, לא מבין את שפת אמי, לא מזהה את אחותי, לא זוכר היכן ביתי. הילד האובד לפני שאכל מעץ הדעת. זה הוא רגע שנפער מעל פי תהום עמוקה לאין חקר, רגע שיוצא אל כל מה שמעבר, אין קו מקשר, דממה דקה בתדר.
ואחר כך תבוא הנחיתה ואיתה שמחת הגילוי מחדש של העולם הזה. המולדת. המשפחה. החברים. המוסיקה. החיים כפי שהם. ואולי זה הוא עניין נהפוך הוא. לנטוש את הגוף לדקה ולחזור. להתהפך. להיוולד מחדש."
ונכון מתמיד כשיש מסע🍄 ומקדש בחמישי
התודעה כבר פעורה ומוכנה לניסויי זהות מול אחרימות שאני מכירה ואוהבת
תהנו המון
חג משמח סוטים, שמחה עמוקה של זהות בדיונית כלכך אמיתית
ושיחקנו בצהרים, אני והיא, התפתלנו על המיטה, התמזמזנו, ינקתי אותה בתשוקה, והיא, מניעה לי את האגן עם יד על הפלאג. ואז כל אחת והצעצוע שלה, עפות יחד ולחוד ואחת על השניה
אז איפה הייתי?
אה
באביב
חג שמח לכל הפרפרים, חדי הקרן, הגלמים שכבר מתים לצאת, מרגישים את החום קורא להן
ועכשיו (תופים) לרגע שכולכן חיכיתם לו, לא אשאיר אתכן במתח, להלן מה שקורה עכשיו-
הייתי חכמה
כבר בסופה של החופשה כתבתי לי ביומן לכתוב אינטגרציה אחרי כמה ימים.
אז מה היה לנו?
היא נסעה לשבוע ואני הרגשתי את החופש קורא לי להביא את עצמי (הזונה) לפרונט, לא משהו שבשליטתי אני כבר מכירה את עצמי במצבים כאלו ואין לי אלא להרפות ולתת לתנועה לסחוף אותי.
אז היה ערימות של סיסי פורנ
אינטרקציות וירטואליות עם עשרות א.נשים
סשן בוקר, סשן ערב
שעות בכלובון כל יום שעות של משחק עם הדילדו האהוב שלי
תחושת בהילות שאני חייבת להגשים ולהתממש
תחושה שאני חייבת להחשף כפי שאני באמת
אורגזמות אינספור
שתי שפיכות, האחת יפה ומתוקה בלי לגעת בדגדגן בכלל והשניה מיינד בלואוינג בתוך הכלובון
והיום? מה איתך ביום שאחרי אתן בטח שואלות את עצמכן
עידכנתי אותה לאורך כל השובע במה שבחרתי להיות והיא קיבלה אותי בלי להניד עפעף ולנסות כהרגלה להסיט אותי ממסלולי במשימות פרקטיות שיש לעשותן, זה נתן לי המון חופש ושקט להתמסר לתחושות הפנימיות.
גיליתי שאני לא מתלבשת. אולי הייתי, הייתי זקוקה לבגדים נשיים כדי להרגיש נשית. היום אני מרגישה נשית גם בעירום, רק קצת גילוח ואני שם (אני אוהבת את הגוף שאיתו הגעתי לעולם, יצירת מופת בחיי, אם יש עוד משהו שאני לא שלמה איתו זה שיערות הגוף)
גילית את הקסם שבכלובון, כמה נועל ככה משחרר. מצד אחד גירוי ותשומת לב של התודעה נון סטופ לאיברי המין שלי ומצד שני לא מאפשר זיקפה ובטח שלא אוננות גברית. עדיין מוקדם לי להגדיר בדיוק אבל אני מרגישה שהיחס שלי לדגדגן השתנה, התחושות השתנו, הרצון לגעת נעלם, הוא רפוי ושקט וכך נעים לי להרגיש את גופי. הכלובון נשאר גם אחרי החופש, מתה עליו, היא שונאת אותו.
יצאתי מהשבוע הזה עם שתי אינטרקציות משמעותיות בלבד, כל השאר היו כמו שאמרתי לה תקשורת סינטטית כתחליף לתקשורת עמוקה שלא היה ביכולתי להביא באותו שבוע מופלא, קישקשתי (חירמנתי והתחרמנתי) המון ולא אמרתי כלום. אז מי הם המשמעותיים לי? האחד קפץ והופיע מהעבר ושמחתי כלכך בהופעתו המחודשת, הוא כבר יודע בצביטת פיטמה אחת להפוך אותי לשלו. השני אני קוראת לו כבר שבוע אדון ואני לא יכולה להתאפק כבר להתממש מולו ולהיות הזונה הפרטית והמפנקת שלו, צעצוע וכלי לסיפוקו. הוא תומך בי המון בהגדרת האני המחודשת ויוצר את התנאים שבהם אני מרשה לעצמי לעוף על מי שאני. תודה אדון🙏
אני סיסי
לא מתלבשת לא טרנסג'נדר לא גבר ובטח שלא אישה
סיסי היא/הוא גבר שיש בו צד נקבי משמעותי וחזק, רצון להיות שייכת לשבט הנשים מבלי להיות אישה, רכות גברי ועוצמה נשית, אני משתוקקת להזדיין ולא לזיין, ותמיד מוכנה לכירבולים. בטח יש עוד בהגדרות, לאט לאט הן יופיעו כולן.
איתה זה מורכב כי היא מוכנה לקבל את מי שאני אבל לא מוכנה לוותר על עצמה והצרכים שלה. והכל ביננו כלכך רגיש שקשה לנו להגיע לסיטואציות אינטימיות משוחררות ונינוחות. קבענו לעצמנו חופש בסופש הקרוב כדי להתקרב אחת לשנייה. וכן, אתמול בלילה היא לחשה לי שהיא רוצה לראות אותי דוהרת חסרת נשימה אבל שניה אחרכך פגעה בי עם קושי שהעלתה בקשר לכוס שלי. כמעט סגרתי הכל ונעלמתי אבל לא נסחפתי אחרי תחושת הפגיעה נשמתי עמוק וחזרתי להיות איתה, רק בלי הכוס, וחבל כי באמת שכבר התחלתי לדהור בפראות. נשימה עמוקה.
