יוצא לאור

ג'וואד  הוא הטרקטוריסט שמלווה את בניית הבית שלי, בכל פעם שאני צריך טרקטור אני מתקשר אליו ומתפלל שהוא פנוי

בן 50, בדואי מהצפון גדול גוף והתנהלות עצלה, הוא עובד לאט לאט, לא נלחץ ולא ממהר לשום מקום. כשהוא עובד אצלי הוא לא מתיחס לאדמה בביטול, הוא עוזר לי לשמור עליה מהידוק וקוליסים. רק זה זהב בשבילי. והוא עדין ומדוייק עם הכף, מסדר סלעים כמו ציפור עם מקור של 9 טון.

גובה ביוקר עובד לאט

כל שעתיים הפסקה, חולק איתי קפה מהתרמוס ובוצע לי סיגריה, כמה דקות של סיפורים תלונות מורקי"ם של טרקטוריסטים והכל בעפעפיים שמוטות ועם זאת במבט חודר, כאילו הוא מסווה את הקשב העמוק שלו.

והוא אף פעם לא מביא כלי עבודה

אם נשבר משו, ונשבר, הוא שולח אותי לארגן כלי טיפול בזמן שהוא מתקשקש בטלפון בלי להוריד ממני מבט

עכשיו, כשחפרנו תעלות לביוב שוב נשבר הפין של הכף, ג'אווד ירד מהכלי והסתכל על הפין, תשמע, אנחנו צריכים פטיש כבד, יתד וג'בקה, שלא כהרגלו הוא הלך אחריי אל המחסן ובעוד אני מפשפש הוא נשען על דלת הכניסה ועישן סיגריה מספר לי על בחור מהכפר שיצא ללימודים בחו"ל והשאיר אמא דואגת וחבל שהלך כי הבחור היה עדין ורגיש, קצת מזכיר לי אותך הוא אומר, היה מפנק אותי

איך היה מפנק אני שואל מעבר לגב

ג'אווד נכנס למחסן הקטן והצפוף והתקרב אליי עד שהמרחב הרגיש צפוף מידי, הנה, רד על הברכיים, והוא מניח לי על הראש יד כבדה ורפויה שממגנטת אותי לרצפה עד שאני כורע מולו בחלל הצפוף, כשהידיים שלו פותחות את החגורה הכפתור והרוכסן המבט שלי נשאב לשם, תסתכל לי בעיניים הוא אומר, אל תוריד מבט, המכנסיים שלו מופשלים ישר מולי אבל המבט שלי נעוץ בעיניים שלו, תפתח פה, ואל תזוז. 

הוא נשען קצת קדימה והזין שלו מונח לא גדול ורפוי על לשוני, היד הכבדה שלו עדיין על ראשי, ושניה מצטרפת, לא דוחקת אך גם לא מאפשרת תנועה. אני, מהאינסטינקט עוטף את הזין שלו בשפתיי, לא, אל תמצוץ הוא אומר, אני יודע שאתה רוצה, אל תזוז, מבט בעיניים

עכשיו תרגיש, אני הולך לשחרר כמה טיפות ואתה תבלע. כעבור כמה שניות של שקט אני מרגיש טיפטוף קל לתוך פי, זה השתן שלו, צהוב ומרוכז של יום מלא קפה וסיגריות, הריח חזק וממלא את נחיריי הטעם מעורר בי בחילה, העיניים שלי בורחות ממנו, מבט אליי. תבלע. אני אוסף את עצמי ובולע לגרוני את השתן המר

ג'אווד משחרר אנחה וחיוך, עכשיו עוד קצת, עיניים אליי, תבלע ומשחרר זרם קטן לתוך פי

אני בולע ישר למרות הבחילה

יפה

עכשיו אתה יכול לעטוף את הזין שלי עם השפתיים היפות שלך ולינוק ממני הכל. הידיים הכבדות שלו מצמידות לי את הראש לאגן שלו, הזין שלו כולו בתוכי ואני מהדק את שפתיי עליו ומתחיל לינוק ממנו זרם מציף של שתן, והוא משתין בי, זרם שלתחושתי הוא אינסופי ואני נאבק להשאיר אותו בפי ולשתות ממנו כל טיפה. כן, תבלע את הכל, זה מה שאתה בשבילי, מענטז מושתן

בסוף אני כבר עולה על גדותיי, שתן מציף את גרוני וכבר משפריץ לי מהאף, מטנף לי את הפנים, טיפות אחרונות, מבט אליי. ובאדישות צועד אחורה רוכס מכפתר וחוגר, מדליק עוד סיגריה אוסף את הכלים ויוצא.

לי לוקח קצת יותר זמן לאסוף את עצמי ולצאת, כשאני מגיע לטרקטור ג'אווד כבר עמוק בדפיקות פטיש חזקות ומדוייקות לשלוף את הפין השבור

אני חושב לעצמי שג'אווד הולך להיות פה עוד הרבה

והוא כמו קורא את מחשבותיי אומר

מבט אליי

מאז המלחמה לא יוצא לי הרבה לכתוב ובכלל לבטא את עצמי

אני בדיוק מקשיב לשיעור שאישתי מעבירה ובו היא מדברת על מערכת העצבים הסימפטטית וזו הפרא סימפטטית. ואני כדי לכתוב צריך מערכת שקטה שמאפשרת התכנסות ושקט

ואיזה

כבר שנתיים וחצי כל המודעות נמצאת רק בקצות האצבעות, הומו ספיאנס הישרדותי עם חושים מחודדים ותנועות רפלקסטיביות

מתחיל לגלגל בראש סיפור על הפיה שהזמינה למפגש עם נשלט שלה, וואי וואי מה הייתי עושה בהם, היינו שוחים בנוזלי גוף

וכל התחושות שהטקסט הזה מעוררות בי מתפזרות ברגע לאלף רסיסים

והפוסט שנכתב לי בראש כבר ימים ארוכים, על מי אני היום, הצורך בלכבות את עצמי ולהפקיר את עצמי בידיים מנוסות מלאות תשוקה להשתמש במה שעולה ממני

כבר חפרתי על הגריינדר מקריית שמונה עד לחולון, ואני פותח חלונות, מסמן טרף (מי הולך לטרוף את מי?אני מקווה שהוא יטרוף אותי כי אני בטוח הולכ לטרוף אותו), מבזיק את עצמי לכל עבר בלי שום אפשרות מימוש

שוב גל ייחום עולה

והכלובון שנעים לי בו

ורצועות וגומיות

לבטל את המיניות הזיכרית החודרנית, להעצים מיניות גברית רכה מקבלת ונדפקת

ואישתי...גאד דאם כמה שזה מסובך. אני, כבר הבנתם מתכנס והיא רק מבקשת אותי להיות איתה ובשבילה, והבית במתח כי פאקינג מלחמה והצעיר שלי חווה ניתוק חברתי שלא לומר בריונות

ואני ממשיך לבנות כי יש דדליין, ומבלה 4 שעות ביום בחמל על מדים ונשק, וסוחב פציעה

וזוכר

אביב, החורף חלף

הכל יהיה בסדר

תודה על ההקשבה

הייתי צריך את זה

בטוח אתן סקרניות לשמוע מי הייתי 

ובכן,

ספויילר- כמובן שהיום הזה השתבש

בבוקר קמתי, נעמדתי על המיטה, חשקתי לסתות מתחתי אבריי ואמרתי לעצמי היום אהיה גמוגם

מקלחת, סיבון ישבנים פלאג ולעבודה

וכל היום הראש שלי בזימזומים בלתי פוסקים

הפסקות למסך לבדוק מה חדש, כלום, פה ושם קצת הודעות אישיות

היה לי הספק מינימלי בבית שאני בונה

אם לא הייתי הבוס של עצמי הייתי מפטר אותי מזמן, הייתי אומר לי לך, לך תתיישב לכמה חודשים במדבר, באי ביוון, יעבור החורף תחזור

ב12 כבר רצתי בחזרה הביתה לכלוב כלובון, רק לשעתיים שלוש, התחושה בכלובון נעימה לי, מרגישה כמו בית, נכונה

התרווחתי קצת יותר לתוך עצמי ולפעימות גופי

להניח כלובון אחרי שהבאט כבר עובד זה כמו באמפ שמעלה את מה שיש

ועדיין, לא מצאתי את מקומי עד שנרדמתי על הספה ב18 בערב

והייתי מאוכזב, מעצמי, ומתוסכלת, מעצמי

והעניין הוא להחזיק או לשחרר את עצמי ווט אוור להכיל את כולי ולעוף על החיים

זו העצם של הכלב

היום בניתי ברוח ובכפור עם שני עובדים מהממים

פאקינג מלחמה לעשות הכל בסטנדרטים הכי גבוהים שאנחנו יכולים באצבעות כחולות ואף נוזל

יש רצפה

מה מחר?

רגע, יש לי עוד חצי יום לצלוח

🖖

זונת תשומי

ואני?

אני רוצה עוד מהשרמוטה שאני

אז היום אצא לעבודה אחרי חוקן ופלאג נעוץ בי וכלובון מרסן ואתבונן על עצמי מהצד בסקרנות

מי תופיע היום?

Stay tune

מה מצאתי היום?

היום מצאתי את עצמי עייף, מחפש רק להיות לבד עם עצמי, קופץ מדבר לדבר ובעיקר מחפש עבודות קטנות ופשוטות

כן, היום הייתי אני

כאילו זכר עסוק

אחרי תקופה שהשרמוטה שולטתתת

איך אפשר לדבר עם קבלן ולדעת עמוק באגן שאם הוא רק יסמן...

ירידת סרוטונין

מנסה לפצות עם אדרנלין

וזה נעים לי לדעת שהייתי מפלצת והעולם לא התמוטט, הפעם

ומחר? מחר יום חדש

זה מה שנשאר.

במוד שרמוטה כבר שבועיים

(זאת היתה יכולה להיות כותרת מושכת יותר, לא?)

וקולטת שאני שרמוטת צומי לא פחות משרמוטת כוס

גוללת מתכתבת מצלמת בודקת מבקשת עוד קופצת על אחד וממנו לאחר

יש היאמרו מאוננת מקלדת

לא באשמתי

אפילו אישתי הציעה, תוריד אותנו שם ואז תלך לפגוש את הבנאדם

ועדיין

כלום

חולבת את עצמי להרגע ושנייה אחכ פותחת צאט לראות מי פנוי ומי לוקח

אין פואנטה

רק גל ארוך ומתמשך של ייחום

ותודה על זה עם כל הקושי שבדבר

רוצה להיות הביץ' שיושבת מאחור ברכב המוגזם שלך

לשרמוטה חמדנית הפכתי

או שתמיד הייתי וזה רק שעכשיו אני מרשה לעצמי

לחמוד

וייהי חיקך מקלט ראשי, קן תפילותיי הנדחות

מוצאת את מקומי כשרמוטה עם רגישות אין קץ

איך זה עובד יחד?

לאיודע

אעדכן

ואז

כשאני מיוחם בעוצמה כלכך חזקה לאורך כלכך הרבה זמן תמיד מתעוררת הבעיה

כי מצד אחד אני רוצה להשאר מיוחם לנצח בלי לגעת, רק להמשיך ולהרגיש את התחושה מציפת החושים ומצד שני

הייחום עוטף את כלכולי גוף תודעה ונפש, אין דבר אחר שאני יכול להתרכז בו חוץ מהרטט הפנימי המציף, לא האישה לא הילדים ובטח שלא עבודה והגשמת חלומות לעתיד

מדמיינת רק זין בוטש בי, ממלא אותי, מרגיע ומנחם

ויש שתי אפשרויות בדרך קבע, שלוש בעצם אבל אחת כמעט לא רלוונטית, אתחיל ממנה- להזדיין היטב עד אובדן חושים, זה נהדר אבל מצב נדיר עד מאוד, תעברו לפריפריה הרחוקה ותבינו כמה שקשה פה למצוא גבר להתמסר אליו

האפשרות השניה, לאונן את עצמי לדעת, לפרוק כל מה שהצטבר בי להשאר מרוקן מכל ג'וס שהוא המנוע של החיים. ואני לא אוהב את האפשרות הזו. לא אוהב לגמור לא אוהב את הריקנות, וקצת כמו בווסת נשית קצת מצטער לי שעוד מחזור נגמר ולא נוצל להפריה

את האפשרות השלישית אישתי הציעה לי, תשקשק את האגן, תקפוץ, תניע את האנרגיה, תנשום, תנשום הרבה לאט ועמוק, תדמיין את כל היופי טופי הזה מתפשט מההצטברות באגן לכל הגוף, והיו ימים שהייתי מסוגל, המלחמות הרחיקו אותי משם.

והופ

בסשן וירטואלי עם גבר שאם היה קרוב כנראה שהייתי משועבד לו ומסתובב נעול בכלובון לנצח עלתה אפשרות נוספת

אתן בטח מכירות אותה

חליבה

לא מהזין חלילה

מהכוס מהתחת מבפנים מהערמונית ווט אוור

דילדו עושה את העבודה היטב גם כשאני נעול, אפילו אצבעות, עיסוי פנימי ואני מתחיל לטפטף ולנזול על הסדינים. ויש צורך לעצור בזמן כמובן, ללא גמירה מלאה, כן, גם זה קורה לי כשאני רוכב את עצמי על הדילדו, גם נעול. ככה אני נשאר מלא אבל לא גדוש, והיקום מתרחב לי ומאפשר לי עוד

אז בגיל 47 אני ממשיך לגלות עוד על עצמי ועל גופי

ואיזה יופי וכל הכבוד לי

המסע נמשך

יש לי יום ריצוף על הראש אז רק אגע בדברים שכל אחד מהם דורש פוסט נפרד

אבל אני חייב לשפוך את זה ממני

אז ככה

יומני היקר שלום,

אחרי חודשים של חוסר התעוררה בי השרמוטה, כן כן כבר לא נקבה, מתנייש, מתוק. שרמוטה רעבה, מפלצת זרגים, ועד כמה שהיא משבשת אותי התגעגעתי ואני אוהב את השרמוטה שאני

מרחוק ווירטואלי לא עובד לי אני צריכה זרע חם לגרון, להתפלש בנוזלי גוף

לאישתי אני מסבירה את התמונה הכללית, חלילה לי מלהכנס לפרטים שיזעזעו את עולמה, גם ככה אני חסר לה. טיפין טיפין.

במזל או שלא אתמול ברואד טריפ לא מצאתי אף אחד שיתחוב את הזין שלו לתוכי, פעם הייתי בוררת, היום שרמוטה שתקפוץ על כל זין עפה שמנפנפים מולה, אם רק "נהג משאית מזיין חזק" היה עונה לי כשחלפתי מולו בטוח הייתי משתרמטת בקבינה (שרמוטה בקבינה זה חלום רק שלי או שגם את כזו?) בסוף המסע כבר התפתלתי על מושב הנהג, רגליים מתחככות אחת בשניה אגן מזיין את המושב ופה פעור 

כשמתעלמים ממני אני נדלקת עוד יותר, מתוסכלת כואבת ונדלקת. כן, אני יודעת שזה לא יפה ושולט לא יעלם כשהשרמוטה שלו צריכה אותו, אבל אני מסבירה לעצמי הסברים הגיוניים מאוד על התנהגותו ומעריכה אותו יותר על היכולת להתאפק. דפוקה.

כשאתה הופך אותי לשרמוטה רעבה למה אתה מתפלא שאני מחפשת זין בחוץ? הרי זה מה ששרמוטות צריכות במיוחד כשאתה נעלם

להיות נעול בכלובון ימים שלמים, וואי וואי, פוסט שלם על מה שזה עושה בי, רק אומר שבסוף היום פיפיגזמה מובטחת

אני מזניחה את דאדי וזה לא מגיע ליוצר כוסי, האדם המתוק שפתח לי עולמות והרחיב גבולותיי הרבה מעבר למה שהאמנתי שאני, החל מהפגישה הראשונה שלנו ועד המפגש האחרון, כל פעם מחדש. ואתה כלכך רחוק דאדי, ולא יוצא מתל אביב, ואני צריכה כאן ועכשיו והרבה ועמוק. מתנצלת שאני כזו זונה, אבל אתה יודע, אתה הפכת אותי לכזו.

ויש גם את ההוא ממרגלות החרמון שאני מתה להגיע אליו לצימר, והטרנסית שאני רק חולמת להיות נרתיק לזין שלה לנצח, וההוא מפאקינג רשלצ שיחווט לי את הכוס למוח מחדש, וזה מהגליל שמבטיח שיקשור ישתין ואז יאנוס ואני נרתעת ואז חוזרת לדמיין רק עוד קצת את התחושה, וההוא בקריות שרק מחכה שאגיע ונטרוף אחד את השניה, ומיס שוואי וואי מה הייתי עוה לה והיא לי, ונהגי משאיות אקראיים...

שרמוטה כבר אמרתי?