כחלק סידור העבודה בפרוייקט שאני עומד לקראת סיומו שכרתי יחידה קטנה ליד העבודה
הרבה יותר הגיוני מלהשתרך בדרכים, גם עולה אותו דבר, ומפנה לי 3 שעות ביום במקום להיות על הכביש ולהגיע הביתה גמור
גם היא תמכה ברעיון בידיעה שהיא תהיה הורה א' לתקופה
אז כבר חודשיים שני לילות בשבוע אני ישן בבית אחר. בית פאקינג שלי.
נשוי 11 שנים, בזוגיות 13, אבא כבר 10 שנים.
וכרגע, אין מה שעושה אותי יותר מאושר מלהיות לבדי. רגע...בעצם... למה לא עם עוד... למה לא איתך?
מחיבוקים וכירבולים (גאד. כמה שאני זקוק לזה) ועד לפיסט
יש מנעד שלם בי בשבילך
ולא
כי הזוגיות רגישה ואני יש לי עומקים לחפור בעצמי לפני שאני פונה למשהו חדש
אז הראש שלי עמוק בעבודה בלי השכות דעת
ויש עוד שני דברים שהם חלק משמעותי משיגרת יומי-
הילדים. אני חושב עליהם, מדמיין מה הם עושים, מדבר איתם שעות אחר הצהרים ובערב. שיחות שאין בבית.
ואני.
כמובן.
ואני שם לב מה אני מכניס לגוף שלי, אויר מים תזונה, חשיפה לחדשות ורשתות חברתיות, דילדו, המון עבודה עם הדילדו, תנועה בגוף של השרירים, בעבודה ובמנוחה, תנועה אנרגתית בגוף (המורה שלי לצ'י קונג נזפה בי פעם- "מה אתה חושב שהגוף הוא רק אנרגיה? אתה צריך להפעיל שריר!)
תחושת העצמי מתחילה לחזור לי בלי צעקות של "תעזבו אותי בשקט", בפשטות ובביטחון מפנה לעצמי מקום.
