ואחרי ערב ארוך של משחקים הוא החליט שאנחנו יוצאים.
יוצאים? נבהלתי, כל מה שיש לי פה ללבוש זה בגדי הזנזונת שהופעתי אצלך איתם בדלת (החיוך שלו למראי היה שווה את כל ההתארגנות המורכבת!)
בדיוק! הוא אמר והמשיך להתלבש. ואת אפילו לא צריכה לחדש איפור, נצא ככה, כמו שאת, מרוחה.
עם הרבה חששות ולב פועם בהתרגשות עטיתי על עצמי את מעט הבד שהיה לי ובאתי אחריו
טוב, לא רק מעט בד לבשתי, הקולר שאני עונדת בכל פעם שאני חוצה את מפתן דלתו עלי, פלאג בתוכי, ונעליים שבחיים לא אצליח להרגיש יציבה איתם אבל זה כל היופי שלהם.
הוא לקח את מפתחות של האוטו, נשמתי בהקלה, אנחנו לא הולכים להסתובב ככה ברחוב, בטח יקח אותי לאיזה יער...
נכנסים לאוטו, נוסעים, היד שלי מונחת ברכות על המכנסיים שלו כל הדרך והוא בכל רמזור אדום מושך אותי לנשיקה עמוקה שמוציאה ממני גניחות קטנות וצביטת פטמות שמוציאה ממני יבבות וגורמת לי להצמד אליו יותר ולאבד אחיזה (שגם ככה כבר רופפת) במציאות.
בשלב מסויים הוא כבר מוריד לי את הראש אל בין רגליו ואני מוצצת אותו כשהוא נוהג
האוטו נעצר.
אני מנסה להרים את הראש לראות איפה אנחנו אבל דחיפה קטנה מננו מבהירה לי מה מצופה ממני לעשות כרגע. ואני כבר באיזה ספייס, ניתוק מסויים מהמציאות, הכל מרגיש כאילו אני ביקום מקביל ולא כאן למטה על האדמה איתכם. אני אוהבת להיות שם. הוא יודע את זה.
רגע לפני שהוא גומר הוא מושך לי את הראש לאחור ומאונן את עצמו עד גמירה על הפנים שלי.
החיוך שלו גדול. שלי יותר.
אל תנגבי!
סופסוף אני מתרוממת ומסתכלת סביבי, דרך כורכר חשוכה בחולות. תנועה דלילה של מכוניות, פה ושם אורות הפנסים חושפים דמויות שעומדות לצד הדרך
פתאום אני קולטת איפה אני. אין לי מושג איפה אנחנו נמצאים אבל הסיטואציה ברורה לי עד מאוד.
לא! אין מצב!
החיוך שלו רק מתפשט ועכשיו הוא כבר מרוח מאוזן לאוזן
את נבהלת, אני מבין, תנשמי עמוק, לא סיפרת לי שליומולדת 40 חשבת לעשות שבוע בחלון באמסטרדם? מה את אומרת לי כשאת מוצצת? וכשאני דוהר על הטוסיק המתוק שלך? וכשנכנסת אלי היום, זונה במלוא תפארתה, לא אמרת כמה שאת מאושרת להיות זונה שלי?
כן...אבל...יש הבדל בין מילים למעשים... ולא ככה... וזונה שלך לא של כולם... אתה אמרתי שאני שלך!
אם את שלי אז צאי להגשים את עצמך. בשבילי אם לא בשבילך.
וכאן הוא אוחז בסנטרי מרים את המבט המבוהל שלי לעיניים היציבות שלו, כמה תפנטזי? כמה תדברי? כל הפעמים שהדלקת אותי על הזונה שאת... די, זה הזמן שלך להגשים את החלומות שלך ולא רק לדבר עליהם ולהתחבא מאחוריהם.
אני חושבת על המילים שלו, על המקום שבו הוא דורש ממני להיות. פאק כוסאמק בן זונה. תמיד אשאר זונה של מילים? והוא צודק כלכך. זה רק הפחד שעוצר אותי. כלכך הרבה פעמים פינטזתי על הרגע הזה. להיות זונה אמיתית. למכור את הגוף בשביל כסף. אני נזכרת שאני חולמת על זה מאז שהייתי נער.
אתה תשמור עלי? אני מנגבת דמעה של שיחרור
אני פה. איתך בסיפור הזה. כמובן שתצטרכי להתחלק איתי ברווחים אם את מרגישה שאת זקוקה להגנה. את תתני את התחת שלך ואני אדאג שהוא יחזור הביתה בשלום. 25% ממה שאת עושה.
אני נצמדת אליו לחיבור ארוך והוא נושם איתי יחד. התעריף פה הוא 50 שח אבל את דורשת 200, ברור? את זונה שווה! מדהימה! מהממת! תראי אותך, אין פה אחד שלא ירצה לזיין את החור הרעב שלך ואת תקחי על זה מחיר מלא!
יאללה, צאי לפני שיגמר הלילה.
אני קמה ויוצאת, מנסה באינסטינקט לסדר את השמלונית הקטנטנה שבקושי מכסה לי את הטוסיק וקולטת אותו נשפך מצחוק באוטו, גם אני צוחקת מהאפסורד שבסיטואציה, צחוק משחרר, הולכת כמה מטרים ומתרחקת מהאוטו, מהמחסה, ממנו, אוףףף אני אוהבת את מה שהוא עושה לי. אני אוהבת אותו.
בסוף הלילה אני חוזרת לאוטו, הוא הסיט את הכיסא ונוחר כמו חזיר. תשמור עלי אעלק. וגם זה לא מצליח למחוק לי את החיוך הגדול מהפנים
מעירה אותו ומגישה לו את החלק שלו, 800 ₪ בשביל לישון באוטו בזמן שאני עובדת. אחלה עסקה.
ומאז חזרתי לשם לא מעט פעמים. בהתחלה איתו ואחרי שנפרדנו גם בלעדיו.
בכל זאת, תשומת הלב, הכסף, תחושת ההתגברות על הפחד, ההגשמה, הקבועים המתוקים, המבט שלהם כשהם קולטים אותי שווה הכל.
