אז הבוקר חשבתי על עטיפות ותוכן.
למה?
זה נצנץ לי כשהילדים היו על הפלייליסט של ההתעוררות, שיר אחר שיר של הגורילז.
ומה? אתם נרעשים מהמעבר של דיימון אלבורן מבריט פופ לאלקטרוניקה? מהביטים?
לא ולא
הקליפים.
הסיפור שמתמשך משיר לשיר ועולם ויזואלי שנבנה לאורך השנים
העטיפה.
הרי בלי הקליפ הם לא היו מקשיבים למוזיקה.
ואני גם מהרהר על המעטפת שלי
ואם הייתי גבוהה חטובה וחלקה, עם ציצי ופות
אתם הייתם שופעים בלייקים ואני בתשומת לב
כן, הייתי מזדיינת איתך וגם איתך ועם כולכם יחד
אבל המעטפת שלי אחרת
ומה עם התוכן?
התוכן נשאר דומה, גם במעטפת הנוכחית שלי אני מוכן לעשות אהבה עם כל העולם, לתת לכל אחד ואחת פיסה ממני ולקבל בחזרה נגיעה בנפש של האחר והאחרת (והאחרים. איחלתי לעצמי בטקס האחרון בנוכחות אישתי וחברים מין מרובה משתתפים בקרוב). אבל המעטפת הנוכחית מגבילה את האפשרויות, היא איך לומר, פחות אטרקטיבית ממה שהייתי רוצה שתהיה (ציצי פות)
ומצד שני
אני רואה שהא.נשים שמתחברים אלי עושים את זה בגלל הפנימיות המהממת שלי ולא רק החיצוניות הסבירה פלוס פלוס. וזה מאפשר פתיחת אופקים לרבדים אחרים, הגדלת המנעד ושימושים מגוונים יותר בגוף שבו אני חי.
אז מה אני אומר בעצם?
לא יודע, שבת בבוקר והמוח שלי עדיין דייסה עוד מאתמול (כמה שמן שפכת עליי, נצטרך להחליף מצעים היום מותק)
והנה המצוי-
והרצוי-
והגורילז-
