אתמול אחרי העבודה אישתי, שאוהבת אותי במיוחד לקחה את הילדים לספריה והעניקה לי את הדבר שהכי הייתי זקוק לו בעולם. רגע של שקט עם עצמי בבית.
אז אחרי שהשבתי את נפשי מחום היום וקורות העץ שסחבתי ניסרתי איקדחתי במסמרים והצבתי שלד לבית חדש, שכבתי על השטיח והחזרתי נשימה.
מתוך הנשימות צמחו תנועות קטנות של מתיחות מלווים בפיהוקים ואנחות ומהן התחיל תרגול יוגה משובח שלמדתי ממנה
תודה מותק שאת מלמדת אותי להשתמש בגוף שלי ולהשקיט את התודעה.
משם המשכתי לתנועה חופשית נטולת חוקים עם מוזיקה שהיא קצת ריקוד וקצת עבודה, איפשרתי למוזיקה לקחת אותי למסע של תנועה
ואת זה למדתי מאישה שכולה אור, היא החזירה אותי לאחרונה לימים של הקונטקט, לתנועה שהיא חקירה.
לאט לאט אופי התנועה השתנה והפך לחוקי יותר, מסודר ונוקשה, אומנות לחימה. השתמשתי בתנופה, בדרך שבה הגוף מתארגן על עצמו כדי ליצור אימפקט עוצמתי
את זה למדתי לפני שנים מהרוסייה שהיתה מורה שלי ("מה אתה חושב הכל צ'י בחיים? תן גם לשרירים לעבוד" במבטא רוסי. דמיינו) והיפנית שהיא המורה שלה.
ואיכשהו הגעתי להתחיל לטפוח לעצמי על הגוף תוך כדי תנועה, טפיחות שהפכו להצלפות עם כף היד הפתוחה שמלוות ברעש מחרמן של פגיעה. בקצב מהיר וחזק ושם כבר לגמרי איבדתי את עצמי בעונג גופני ושקט נפשי
ואת זה לא למדתי מאף אחת, אבל את היית ההשראה
וכל הסשן נאסף לנשימות עמוקות בשכיבה על הרצפה ואיסוף העצמי לכדי שקט עוצמתי
אז תודה לכן נשים חזקות שמופיעות בחיי ומלמדות אותי שיעורים חשובים וכלים לחיות איתם בבריאות נפשית וגופנית
אוהב אתכן