יוצא לאור

כשהיא חזרה מהמפגש איתו...

אממממ

הדבר לא היה כך

כך היה

העמסתי את הילדים על האוטו של השכן ויצאתי להצטרך אליה בפנינת הטבע שבה הם היו

(ככה זה בפתוחים)

כשהגענו הוא עוד היה, גם חברים טובים אחרים שהצטרפו במקרה

אמרנו שלום והתחבקנו, אני מכיר אותו, הוא מותק, יש בו מתנה גדולה בשבילה

מתנת נוכחות וחופש

פעם ראשונה שהם נפגשים לאוברנייט

היא זרחה

כשחזרנו לא יכולתי להוריד ממנה את הידיים

גם ביום שלמחרת

והייתי בתוכה תקופת זמן שלא הייתי כל השנה האחרונה

כן, זה מחרמן להרגיש אותה מרוגשת כלכך

וכן, הקשר שלהם מקרב ופותח גם ביננו

וגם דברים אחרים קיבלו מקום ביננו, כאב למשל הוא משהו שקשה לנו בדרך כלל להכיל ביומיום

והנה, היה לו מקום (ולפחד, וחוסר בטחון, וחרדת נטישה וזה) וגם דילגנו מעליו יד ביד בפיוס מלא

נראה לי שאני לומד להעריך את האפשרות לפתיחות יותר ויותר בכל צעד שאנחנו עושות