אנחנו שוכבות מכורבלות, רגליים משולבות אחת בשניה, משוחחות על הא ועל דה,
אני משתפת אותה בתחושות שהיו לי היום, על ההשכמה המוקדמת להכין אוכל לילדים והלחץ להוציא אותם בזמן להסעה, כל בוקר מחדש. ועל האנרגיה המינית שהציפה אותי כל היום מאז שהיא יצאה לעבודה והטעם שלה עדיין על שפתיי, השיחות המחרמנות שהיו לי עם זרים במרשתת (אני כבר לא מתביישת או מסתירה ועדיין קשה לי לשתף אותה באינטימיות הרדודה והדו מיימדית שאני יוצרת לי כשאני לא איתה. איך אספר לה על השרלילה שהייתי מולם? על הזרע בגרון שדימיינתי לי. את הפרטים אני משאירה לעצמי)
ומוסיפה מילים על התסכול של אחהצ/ערב ארוך וחשוך כשכל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה זיונים חסרי משמעות אך עסיסיים להפליא.
אני חייבת למצוא לי תחביב חדש אני אומרת לה, מיניות סוטה וקינקית היא לא משהו שאני יכולה להביא הביתה בפול און ותכלס זה הדבר היחיד שמעניין אותי בערבי החורף הארוכים
למה? היא שואלת, תגלפי, תציירי, תרקדי, תכתבי תעשי דברים שאת אוהבת, יש לך מקום.
לא בא לי, כל אלו דברים שאני עושה כשאני נינוחה בתוכי. בימים אלו אין בי שום נינוחות. יש בי חשמל. להבות וגיצים. ולא, לא מעניין אותי לכבות, סופסוף אני נותנת לעצמי להרגיש ולחוות ואני רק מבקשת לעצמי עוד.
והיא? היא יוצאת ליוגה, לחברות, לקסס לוונדר לשמן, לארגן את הבית ולשחק עם הילדים
ואני? כמה פעמים בשבוע אני יכולה לצאת להזדיין עם זרים וזרות?
חייבת ללמוד להחזיק אש בתוכי ולהפנות אותה לעוד רבדים בחיי
או לחילופין לאמץ תחביב חדש
רעיונות?
