יוצא לאור

ולפעמים אני מדמיינת מציאות אחרת.
מציאות שבה אני יכולה ומרשה לעצמי להשתמש בכל היופי הזה שנובע ממני כדי להוסיף עונג בעולם בלי בושה אשמה ופחד.
אני מעניקה, בדמיוני, כן? לכל בודד רעב וחרמן חוויה מרטיטה של חיבור
מסתכלת להם בעיניים כשאני דוהרת, עפה גבוה גבוה
מחייכת
מתארת להם כמה שהם יפים
כמה שאני אוהבת אותם
שהם יכולים ומותר להם גם לעוף על עצמם, עליי, להשתמש בי כדי להתחבר ליופי שהוא הם.
ברור לי שהמשימה שלי בעולם היא לחבר חיבורים, לחשוף יופי
אני יודעת שאין אחד ואחת שיכולים להחזיק באמת הגדולה, בנפלאות הבריאה
את זה אפשר רק כשמתחברים ומפילים את מחיצות האני
ברור לי גם שאני זונה
תמיד הייתי
ופאק
תמיד אהיה.