יש עניין שמלווה אותי בחיים מתחילת תודעתי ועד היום,
אני פתוחה
פרוצה
כאילו, זה שאני זונה בטח כבר הבנתן אבל אני רוצה לקחת את זה רגע עמוק יותר.
מכירות את זה שיש מישהו שמוצא חן בעיינכן וגופכן ואולי אף ליבן יוצא אליו?
מדמיינות ושואלות את עצמכן איך זה ירגיש לנשק אותו, להתכרבל בזרועותיו, אולי אפילו לרכב עליו
אז כזו אני מול כולם, כמעט.
יש בי איזשהו גבול פרוץ בין הפנים לחוץ ותשוקה נוזלת ממני כלפי כל אחת ואחד שאינטרקציה חיובית נוצרה מולם
בלבול בין שפת התשוקה לשפת האהבה מישהי פעם איבחנה
הנה דוגמה טרייה משישי-
הגענו למדבר אחרי נסיעה ארוכה ומלאת מתח
אחרי שהתמקמנו לקראת ההופעה אמרתי לה אני צריכה ללכת רגע לבד לאיזו גבעה כדי להשיב את נפשי מול כל הריק והכלום
מצאתי פינה שקטה, מודה על השקט ומישהי ניגשת
אפשר לגלגל סיגריה?
לא רציתי חברה והיא גם שאלה אם זה בסדר אבל הזמנתי אותה לשבת לידי
מגלגלות שיחה ובום
שתינו מתגלו. אחת לשניה כמו ספר פתוח
זה המדבר, הוא מחבר בין אלו שאוהבות אותו
ומאחלות איחולים ונפרדות
קצר
ואני מצאתי את עצמי חושבת עליה עוד שעות אחכ
איך ירגיש לטמון את ראשי בחיקה השופע
מגלגלות שיחה עירומות על הספה בבית שלה
וכאלה...
וזה היה יכול להסתיים שם לא? שיחה קטנה ומתוקה של נחיתה מדברית
מעטים החברים הבאמת קרובים שלי
אני תמיד מתחילה להשתוקק למי שקצת מתקרב
אז אני נמנעת מלהתקרב
נמנעת מקשרים או יותר נכון יוצרת רק כאלו שארוס אינטימיות ומיניות הם שדה פתוח מולם, גם אם הוא לא מתממש, אני צריכה אפשרות להביא את התשוקה שלי מולם ולא לכל אחת זה מתאים וגם לי, לא מתאים
בסביבתי הקרובה הכי קשה לי ליצור קשרים
העולמות האלו לא מתערבבים עם השכנה, האבא של חבר של הילד, שותפים בעבודה וכאלה. אתן בטח יכולות להבין...
