והשמאל הולך ונעלם
כך גם אצלי
הנקבי מתפייד והזיכרי הולך ומקבל יותר מקום לביטוי ושליטה
אבל שלא תטעו
התנועה הטקטונית הזו בתוכי לא מבטלת את הצדדים הנשיים, היא אוספת את החלקים העדינים, הרכים וגם את אלו המשתרמטים ומעניקה אותם לגבר שאני
ואמנם זה פחות, כי בנשיות קל להם לבוא ולהיות וגבר יש גבול לכמה שיכול להיות רך וענוג, במיוחד בישראליות הלוחמת שבה אנחנו מתנהלים
ועדיין, קיים בי
וזה פחות בנקבים הנקביים, אצטרך להשלים עם הנקבים הזיכריים שאני, כן, זכר מנוקב נקבים
וזה חדש לי
ולא מרגש ומיוחד, אני מגלה בי זכר נורמאלי עד שיעמום שמידי פעם מפנטז על גבר גדול מנוסה ובוגר להתנקב בזרועותיו, איזה בול שאהיה שלו שיזיין יכרבל ומי יודע אולי אפילו יכיל דמעה סוררת פה ושם
והיא? אני אהיה לה לגבר, לא הכי הכי גבר שיש בעולם, ובכל זאת, גבר
עד הגל הבא שישנה את המציאות המוכרת
כי ככה אנחנו הפלואידים
אנחנו משתנים מעומקנו לכדי אדם אחר כל פעם מחדש