יוצא לאור

חחח

הייתי אופטימי

אולי זה הסתיו עם קרירות הערב

החגים שנותנים בידי זמן פנוי לדברים אחרים שהם אני (ביום כיפור עשיתי יום צום מהבית שהוא מרכז עולמי)

אולי ההתקדמות היפה בעבודה שמעוררת בי נחת וקורת רוח

והחלום המתוק מתוק שהיה לי הלילה עליי עליה ועל הגבר שמזיין את שתיינו

ואולי השיחה שהיתה לי הבוקר עם אישתי על הצורך להזכר ולהתקרב

והכל מביא אותי לדיגדוגי אגן ורצון דגדגני להכיר את הכוס שאני

לנעול בכלובון ולזרוק את המפתח כדי לעורר בי מחדש את החוסר אונים המתוק הזה, את הגאות הבלתי נשלטת את אובדן השליטה והחושים שמבליט אגן ועושה אותי זונה מיוחמת ורוטטת חסרת מנוח שמבקש לו רק קצה רהיט לחכך עליו את החור הקטן הפועם