יוצא לאור

האביב היה מדהים

התנסויות חדשות, אינטימיות פתוחה

ואז נכנסנו לקיץ והכל נשטף באור השמש הבוהק ואני לטירוף של עבודה ואינטנסיביות של בית עמוס צאצאים דורשי תשומת לב.

הכל נשכח, אין לי כוח אין לי חשק והכי גרוע זה שאין לי סבלנות. לאף אחד.

ובכלל נהייתי שונא אדם. מיזנטרופ.

בכלל לדעתי אחת הבעיות העיקריות בדור שלנו זה שיש יותר מדי בני אדם בעולם הזה. לא?

אבל כדרכו של גלגל התנועה לא מפסיקה אפילו לרגע ושוב אני מוצא את עצמי מתגעגע למגע ולכוח שלכם השולטים השולטות האסרטיבים. למילים שלכם שמבהירות את המציאות המעורפלת זו. ליכולת שלכם להוציא אותי מהמציאות השוחקת לספייס שמאפשר בחינה מחדש של הקיום האנושי הפרטי שלי.

אז יאללה

Give me your best