הפחד שלך הוא להחשף
ואני עניתי- לי זה פחות מפריע, אין לי קריירה לאבד או להיות נבוך בה, אני עצמאי, פרילאנס, עובד לבדי עם עצמי אולי עוד בנאדם או שניים. אישתי יודעת, מכירה, לא תמיד נוח לה איתי, ככה, אבל היא לא תיפול משום כיסא. אני גר בישוב קטן וקהילתי, אחד בתוך התחת של השני אבל אין לי פה מישהו חשוב שאני עלול לאבד, תכלס כולם על הזין שלי. משפחה? אני גם ככה לא ממש מתקשר איתם...
ואז חשבתי על זה
כמה אני נוכח בחיים שלי?
כמה אני מסתתר במסווה של שם זין על העולם?
האם אני יכול לצמוח בתוך הכלוב הזה?
העניין התחדד לי כשנזכרתי בדוח שאני צריך להגיש על עבודה שביצעתי, משהו מגניב, עם אופק מעניין. ואני תקוע, לא משלים את העבודה. וזה דפוס התנהלות, כבר שמתי לב אליו ואני מכיר אותו היטב. מתחיל משהו במלוא המרץ ולא מסיים. לא מסוגל להתחייב, להיות במקום אחד קבוע וחושפני.
אז...הנה, אני מתחייב להיות נוכח, לעוף על עצמי ולא לוותר על הזדמניות רק בגלל שהן עלולות לקבע אותי במקום אחד, מול אחרים.
או כמו שמאיר כתב וערן ביצע יופי-
נשל