לא. את לא יכולה לצאת.
אני לא יכולה להשאר, גם ככה אני מוותרת כאן על החופש והעצמאות שכלכך משמעותיים בשבילי.
אני יודע, ומבין, ועדיין, תסתכלי מסביב, כולנו תלויים בך. בלעדייך לא נוכל להמשיר ליצור.
היא מעיפה מבט על החלל הגדול, כל העונג הזה מסביב כבר כואב לה. היא מרגישה את המודעות שלה צפה בענן מנותק הרחק מגופה, מפוזרת, מבוזרת. כל אחד מהנוכחים נוגע בנפשה ונוטל פיסה ממנה כדי להתחבר למעיין שבו ולהוציא מעצמו משהו מופלא.
אני מרגיש את הכאב שלך, אבל את יודעת- אני יכול להיות לחבר אותך בחזרה
היא נאנחת
את רק צריכה להתמסר
היא עוצמת עיניים לוקחת נשימה עמוקה ונושפת בחוזקה, מנסה לדמיין איך הוא יחזיר אותה הפעם.
שום שקט אין שם, הוא רואה את העיניים שלה מתרוצצות מתחת לעפעפיים. הוא נצמד אליה, נוגעלאנוגע ולוחש באזנה
היא מרגישה את הברכיים שלה הופכות למים והפנים שלה מתעוותות בכאב כשהיא מנסה.
הוא לוחש עוד לחישה כורע לפניה אוחז ברגליה, מייצב אותה, מפסק אותה פיסוק קטן וכשהוא מתרומם הוא נותן לידו לעלות בין רגליה
האצבע שלו טיפסה עדינה ונחושה עד לנקודה, לשורש שלה. היא נאנחה מרגישה את הכרתה חוזרת לגופה, את הנשימה מעמיקה והסרעפת הכווצה והכואבת נמתחת ומשתחררת.
הוא נוגע, לוחש לה
את המוזה שלנו
כשאת פה איתנו נוגע בנו האור ותשמרי על עצמך, עם לא למעננו אז למענך, ובכל פעם, את שומעת מתוקה שלי קטנה? בכל פעם שאת מוצפת תחזרי לנקודה הזו.
תשובי לגופך.