לפנות בוקר, ממש לפני הזריחה הערתי אותו בנשיקה, ליטפתי אותו ואמרתי שלום. ותודה.
8 שעות לפני כן הכרתי אותם, מרגיש לי כאילו הגענו מאותו כוכב. מתי בפעם האחרונה הרגשתי שמישהו הגיע מאותו מקום שאני הגעתי? לא זוכר. התמודדתי עם אותם השדים שהם התמודדו איתם, השתבללתי כדי לא להביא לעולם את המתנה שלי, הקטנתי את עצמי.
והנה, איתם זה כלכך טבעי, כלכך פשוט, ונכון.
כשהאצבעות שלי מרפרפות על האצבעות שלה שמעסות את הדגדגן גמרתי בעצמי רק מלהרגיש את העונג שלה
כשבלעתי אותו מתענג על הזין היפה שלו היא נאנחה ואמרה אתם כלכך יפים
נוגעים אחד בשני ובה וכל הטוב הזה עובר ביננו, לא משפריצים, לא שופכים, אבל שיא רודף שיא, ואורגזמות משתוללות בחדר.
ובאור ראשון אני חוזר הביתה.
מעיר את האישה בנשיקות ליטופים וחיבוקים, כולי אור, שטוף ונקי מלילה של עונג מתמשך. תקחי יום חופש, מה את אומרת? בואי אלי. תשארי איתי מכורבלת.
מבלים בוקר קסום מול האח, הידיים לא מסוגלות להפסיק לגעת. עושים אהבה, מזדיינים. נפגשים אחרי תקופה ארוכה של קושי.
רק אז, אצלה, איתה הרשתי לעצמי לגמור. לשפוך. הכל כלכך נכון.
ומאז? ירח דבש. נזכרנו בעצמנו בלפני, לפני הילדים ולפני שלסגור את החודש היתה המשימה הכי חשובה. עירומים בכנרת, אנחנו הילדים והכל רגוע, נינוח, כל אחד מוצא את מקומו.
הם עדיין מהדהדים בי
יש לי כבר רעיונות לפעם הבאה, חבלים בעיקר...
אבל עד אז אני בהודייה לזוג שנתן לי את המתנה. לאישתי שאיפשרה אותה. לעצמי, שאני יודע ומצליח להפוך מפגש לחוויה אסטרלית פורצת דרך ומאפשרת קפיצה קוונטית לחיים שלא העלתי בדמיוני.
