סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

TO BE OR NOT TO BE

סיפורה (הקצת אחר) של O.

אני אמיתית והבלוג הזה אמיתי.

שמי O והייתי באשפוז מרצון בבי"ח לבריאות הנפש, במשך קצת יותר מחודש.
שלחתי משם את החומר לבלוג, עם אנשים אשר הביאו, ועדיין מביאים אותו לפירסום, שגם דואגים להעביר אליי את תגובותיכם.
אענה במידת האפשר, באופן אישי או דרכם.

הסיפור שלי מתחיל הרבה הרבה לפני מה שמובא פה. לפני 39 שנים, ליתר דיוק, אבל מי סופר.
אני רוצה לשתף אתכם, וזה לא יהיה בהכרח בסדר כרונולוגי.
לפני 13 שנים. 13 באוקטובר 2011 בשעה 6:55

התעוררתי מאוחר יחסית 9:00 בבוקר.
שקלו אותי ואני 45 ק"ג.
דיברתי עם חברה שלי על כמה שהיא מבטלת את עצמה וזה מחזק אותי עצמי.
הסברתי לה על האוטומט שיש בנו ועל התבניות שנבנו אצלנו מאז שאנחנו קטנים.
סיכמנו שהיום היא מפסיקה להגיד כמה היא רוצה למות וכמה שהיא שוקעת והראיתי לה את הדברים החיוביים אצלה שהיא עצמה אמרה אותם לפני כמה ימים.
כשאני מדברת על הסדנאות שעברתי, אני מחזקת את עצמי ואפילו מתגעגעת אליהן.
אני עצמי רוצה ומקווה לעבור את כל זה ולהמשיך הלאה בחיי.
ברור לי וידוע לי שהבעית לא יעלמו, אבל כן אני יודעת שאני יכולה לשלוט ולחיות לצידן ולשלוט בהן ולא שהן ישלטו בי.
אני מקווה שייצא לי לדבר היום עם הרופא שלי.


זמרת ברים​(נשלטת) - אני שמחה שמצאת דרך לחזק את עצמך, דרך הפרסום בבלוג.
שולחת לך חיבוק ואיחולים לשנה מצויינת.
לפני 13 שנים
בלוסום​(לא בעסק) - כל כך גאה בך, מוחה דמעה קטנה של אושר.. }}{{

המשפט "ברור לי וידוע לי שהבעיות לא יעלמו, אבל כן יודעת שאני יכולה לשלוט ולחיות לצדן ולשלוט בהן ושלא הן ישלטו בי" - את כל כך צודקת.. }}{{ חג שמח יקירה!
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י