אכלתי ארוחת בוקר: לחמניה חמה וטרייה, ביצת עין ועגבניה. היה טעים וממלא.
זהו יום עמוס ביותר, המון חולים חדשים. המון רעש והמון בלגן.
לא יכולה לסבול את היום הזה. כל כך הרבה אנשים מבקשים עזרה ממני, אנשים זרים ואין לי את הכוחות לעזור להם אבל אני כמו תמיד מנסה לעזור, להקשיב ולתת עצה טובה או עידוד.
הרופא שלי איננו היום וזה מעצבן. ביקשתי לדבר איתו כבר מס' ימים וכלום.
היום אני אדבר עם רופא אחר בלית ברירה.
אני רוצה להבין מה יש לי, אני רוצה להבין מה קורה איתי. אני עייפה. רוצה להכנס למיטה, אבל המיטה קרה ומנוכרת. לא אוהבת להיות כאן אבל אני לא באמת יודעת אם אני מוכנה לצאת החוצה ולהתמודד עם הבחוץ.
דיברתי עם אחותי הגדולה, היא אמרה לי להקשיב אך ורק לרחשי ליבי וראשי ולא לתת לאף אחד להשפיע עלי. היא יודעת שכולם מנסים לעזור לי מתוך אהבה ואכפתיות אמיתית אבל מרוב דובים לא רואים את היער, מרוב עצות לא יודעים מה נכון בשבילי. היא בקשה ממני שאני לא אתן לאף אחד להשפיע עלי יותר, ושאני אעשה את ההחלטות שלי מהראש ומהלב.
ביקשתי שוב לדבר עם הרופא, הפעם אני מקווה שזה יעזור.
האחות אמרה שאני נראית יותר טוב מלפני כמה ימים, הבעיה היא שהדאון בדרך כלל מגיע מהצהריים. נכון שיש בקרים שאני על הפנים אבל לרוב זה בא מהצהריים.
ערב, עוד מעט 20:00 ויש חלוקת כדורים.
ישנתי רוב שעת היום, גם הפעם לא דיברתי עם רופא. החלטתי שמחר אני משתחררת והולכת הביתה. אם לא לדבר עם אף אחד אז עדיף לעשות את זה בבית.
אני עייפה מהכל עייפה מהחיים עייפה מלהתמודד איתם. אני לא יודעת עד כמה חזקה אני אהיה כשאצא החוצה. מקווה לטוב.
אני אנסה להיות עסוקה, אני לא יודעת במה בדיוק אבל להיות עסוקה בכדי שלא אצטרך לחשוב יותר מידי. ברור לי לגמרי שאם אהיה לבד הכל יחזור לקדמותו.
חשבתי שיהיה לי כח לכתוב אבל אין לי אז אני מסיימת כאן.
לילה טוב !
לפני 13 שנים. 16 באוקטובר 2011 בשעה 20:30
