התעוררתי ב 8:15. סוף סוף שינה טובה.
ת' באה אלי עכשיו, 9:15, עם הודעה חשובה - סוף סוף הייתה לה יציאה אמיתית (הכוונה בשירותים, למי שלא הבין...), וההקבלה לזה מאד פשוטה.
אתמול ת' עברה טיפול בחשמל ומאז היא מאושרת. פתאום חלקים בה שהיו כל כך מדוכאים וכבויים, נדלקו מחדש והיא התחילה לחייך שוב. עד אתמול היא הייתה מלאה מרירות, דכאון והמון שיט (תרתי משמע), שהיו אצלה המון זמן. באותה תקופה שום דבר לא יצא ממנה חוץ מהרבה בכי ורצון למות.
בעקבות הטיפול אתמול כל הרעל שהיה בתוכה התחיל לצאת החוצה, מה שגרם ליציאה גם בשרותים. הגוף שלה מתחיל להתנקות מכל הרפש והגועל שהיה בתוכה.
אני מעבירה הרבה שעות עם ע' בשיחות עמוקות. הוא פילוסוף וגם באופי שלו, מחפש משמעות לדברים והגיון בכל התוהו שאנו חיים בתוכו.
יש ימים שאני נקרעת בתוכי לדעת אם כל מה שאני עושה הוא נכון או לא. בזמן האחרון לא הקדשתי לעצמי זמן פנוי כמעט. אני במעין מרוץ בין לרצות להיות גם עם ע' וגם עם ג' ות', לבין הלבד שלי. כנ"ל לגבי הדילמה הגדולה האם אני רוצה או מרַצה. קשה לי במקום כזה מאד, אבל באמת התמזל מזלי שיש לי את ע', והתמזל מזלי שיש לי את ג' ות', שיודעים להעלות את המורל כמו גם להפיל אותו...
אני רוצה להתחיל חיים חדשים, ודיברנו ע' ואני על לגור ביחד, אפילו שאנחנו עוד לא מכירים כמעט. למרות שזה צעד מאד פזיז ואימפולסיבי, אנחנו בעצם מתחילים את מערכת היחסים הזאת מהתחתית שבתחתית. בעצם ממש מההתחלה, שמפה אפשר רק לצמוח ולהתעצם. אני יודעת שאני בחורה חזקה ושורדת בכל מצב, השאלה היא באמת אם אני אוכל לשרוד את הקשר הזה והאם הוא יצליח. אני כולי אמונה שכן. יש הרבה על מה לעבוד (אפילו המון) בגלל הרגישות שבה כל אחד מאיתנו נמצא. ובנוסף לזה כל אחד מאיתנו יכול לתרום את חלקו בגדילה ובצמיחה הזו. הפחד הוא מהנפילות. האם הוא (ע') יהיה מספיק חזק בשבילי???
לפני 13 שנים. 20 באוקטובר 2011 בשעה 11:28