סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

TO BE OR NOT TO BE

סיפורה (הקצת אחר) של O.

אני אמיתית והבלוג הזה אמיתי.

שמי O והייתי באשפוז מרצון בבי"ח לבריאות הנפש, במשך קצת יותר מחודש.
שלחתי משם את החומר לבלוג, עם אנשים אשר הביאו, ועדיין מביאים אותו לפירסום, שגם דואגים להעביר אליי את תגובותיכם.
אענה במידת האפשר, באופן אישי או דרכם.

הסיפור שלי מתחיל הרבה הרבה לפני מה שמובא פה. לפני 39 שנים, ליתר דיוק, אבל מי סופר.
אני רוצה לשתף אתכם, וזה לא יהיה בהכרח בסדר כרונולוגי.
לפני 13 שנים. 23 בנובמבר 2011 בשעה 14:43

אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה, על כל הסיפור ההזוי הזה. מה בסך הכל רציתי... להיות מאושרת ברגעים בהם הייתי עם NO כי איתו היה לי טוב, כי אליו יש לי רגשות, כי איתו הייתי אמיתית.
השאלות האלה לא מפסיקות להטריד אותי!
אתמול בלילה NO התקשר אליי ואמר שבאמת עד לפני יומיים היה לו ברור מי כתב והטריד את ידידה שלו. הוא מבקש את סליחתי – ולי קשה לסלוח. הוא רוצה לשים את זה מאחוריו ואני אמרתי לו שאני הולכת עם זה עד הסוף, עד שיתגלה מי שעשה את זה.
הוא שאל לשלומי ולמה יש הדרדרות במצבי. מה כבר אני יכולה להגיד לו? עד כמה אני בודדה בלעדיו? עד כמה אני אוהבת אותו? עד כמה רציתי אותו? הרי אני צריכה לדעת שקודם כל אני צריכה להתחבר אל עצמי ורק אחר כך אל מישהו אחר, אבל אצלי זה לא עובד כך.
אני מתגעגעת אליו כל כך, והיום ברור לי יותר מתמיד שלא יהיה יותר כלום בינינו.




להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י