יום שישי
אני פקעת עצבים. הילדים הגיעו אליי הביתה והדבר הראשון ששמעתי מהם זה "אנחנו רעבים". המקום הכי פגיע אצלי הוא נושא האוכל. לא יכולה לסבול את כל נושא האוכל, בטח ובטח כשדורשים ממני להכין אותו. אני חסרת אונים מול זה וישר נכנסת למגננה, שזה כעס ועצבים. כעסתי על ילדיי וכעסתי על האקס שלי, ועכשיו המצפון שלי עובד שעות נוספות, כי זה לא היה פייר שכעסתי עליו ובטח לא על ילדיי.
מוקדם יותר עבדתי על קולאז' נוסף - עוד דרך לבטא את רגשותיי. אבל עכשיו אני חסרת מנוחה, כועסת, עצבנית, עייפה, רוצה שקט. לא רוצה לראות אף אחד. אני עצובה ומיואשת.
הבוקר עבר יחסית בסדר. סידרתי את הבית, ניקיתי, שטפתי כלים, שמתי מדיח כלים, עשיתי קניות. הייתי בעשייה, ובום טראח - מצב הרוח מתהפך לו. למה? למה זה צריך להיות כך? איפה שמחת החיים? איפה האושר? איפה הכייף?
Always in the dark , no light at the end . looking for a little romance
האקס שלי נוסע כל סופ"ש לחברה החדשה שלו. אני מקנאה בו. אני מקנאה בה. מעניין אותי לדעת איך היחסים ביניהם – האם זה אותו הדבר כמו שהיה איתי או שזה שונה, האם זה יותר טוב ממה שהיה לו קודם. אבל אלו שאלות שבטח שאני לא אשאל אותו. כל מה שאני כן יודעת זה שהוא מדבר איתה המון, ורוצה לראות אותה בכל הזדמנות שרק ניתנת לו, ושכל סופ"ש הם ביחד.
ואני, אני זו שרצתה להפרד ממנו יותר מכל בכדי למצוא מישהו שאוכל להיות איתו, שיאהב אותי, שיחבק ויגע בי, ובסוף יוצא שאני לבד ובלי אף אחד. ודווקא האקס שלי, שהוא די יבש ולא מבלה - התחיל לצאת ולבלות ברגע שנפרדנו. והנה הוא, דווקא הוא - מצא מישהי שתאהב אותו ותהיה איתו.
I'M WAITING FOR YOU , I'M WAITING FOR YOU!
I'M STILL IN LOVE WITH YOU…
לפני 13 שנים. 7 בדצמבר 2011 בשעה 14:21